‏30/01/2009
לכב'
התנועה לאיכות השלטון.

הנדון: חקירת פוליטיקאים בתקופת בחירות

בעקבות הבקשה שהגשתם לדחות את החקירות בפרשיות אביגדור ליברמן עד לאחר הבחירות, להלן דעתי בעניין חקירת כל פוליטיקאי מכל מפלגה שהיא. פרשת אביגדור ליברמן עצמו היא אך ורק עילה להעלאת הדברים:

1. מקובל על כל הפרשנים העוסקים בעניין, שהתנגשות לוחות הזמנים היא עניין אקראי למדי. יכול להיות שאפשר היה לזרז דברים, לקדם דברים – אבל כוונת זדון או קונספירציה או קנוניה - ודאי לא היו כאן. הטעם הוא פשוט: עוסקים בכך הרבה אנשים, סביר להניח שהם בעלי דעות פוליטיות שונות, ולוחות הזמנים נוצרים למעשה תוך כדי התפתחות מהלכי החקירה וניתוח החומר.

2. צודק פרקליט המדינה משה לדור באמרו שמבחינת החשודים אין מושג שנקרא "זמן טוב לחקירה". בכל זמן שהוא ימצא החשוד, עורכי דינו ומקורביו סיבה להלין על המועד, על הפרסום וכו'.

3. ההיגיון הפשוט אומר שעבור אדם סביר, חקירה פלילית היא מטרד. לכן, אדם סביר הבטוח בחפותו יעשה הכל כדי לסיים את הפרשה כמה שיותר מהר.
לא פוליטיקאים: הללו ימצאו תמיד סיבות טובות מבחינתם למשוך את החקירה כמה שיותר: שמירה על זכות השתיקה, צריך ללמוד את החומר, אם מדובר בראש ממשלה אזי מתאמים איתו מועדי חקירה, וכו'. לכן, לפחות מן הבחינה הזאת – אין לו לפוליטיקאי אלא להלין על עצמו ועל עצות "חושי הארכי" שהוא מקבל מיועציו המשפטיים והאחרים.

4. בהסתמך על כל האמור לעיל, חייבים גורמי האכיפה לעבוד על התיק כאילו אין בחירות, לעשות מה שצריך ולפעול בהתאם ללוח זמנים אחד ויחיד: קבלת החלטה לטובת העניין עצמו ולטובת עניינים דומים בעתיד. אדרבא: כפי שאמר פרשן משפטי מסוים, עיכוב ודחיית מהלכי חקירה עד לאחר הבחירות – הם המעשה הפוליטי. הם ההצהרה: "אמנם יש חומר בעל פוטנציאל, אך בגלל הבחירות, אנחנו נשהה את העניין עד לאחריהן."

5. מול העניין המעשי והערכי, עומדת השאלה: איך הציבור הרחב יתפוס את העניין: האם המשך החקירה ייתפס כהתנכלות המערכת לפוליטיקאי, ואמון הציבור במערכת אכיפת החוק יקטן? אני טוען שבהקשר של קיום חקירה, אין משמעות לאמון הציבור במערכת שמבצעת את החקירה. קיימות שתי אפשרויות:

5.1. יוחלט בסופו של דבר לא להגיש כתב אישום. שינוי באמון הציבור במערכת הוא פונקציה של הנשאלים: מקורבי הפוליטיקאי יגידו: "עובדה: הם היו כל כך להוטים לחקור – וראו מה התוצאה: ההר הוליד עכבר. איך אפשר להאמין להם?" האחרים – יכול להיות שאמונם במערכת יגבר מתוך הערכתם את נחישותם ודבקותם במטרה של החוקרים מחד, ומאידך – האומץ שלהם להודות שאין מקום להגשת כתב אישום – ולא חשוב כרגע מאיזו סיבה.

5.2. יוחלט בסופו של דבר להגיש כתב אישום. במקרה כזה יטענו מקורבי הפוליטיקאי שממשיכים להתנכל לו, אך כולם יסכימו שהאמת תצא לאור במשפט. במקרה כזה המשפט גם יגזור את דין האמינות של המערכת, ושוב כל אחד יפרשן את הדברים עפ"י יחסו לפוליטיקאי, למפלגתו, למצע שלה, וכו'.

6. נשאר עוד לדון במשמעות של "אמון הציבור" במערכת החקירתית. המערכת הזאת מבצעת עבודה טכנית. דין וחשבון על מעשיה היא תיתן (אם יוגש כתב אישום) כאשר החומר שתכין יועמד למבחן משפטי בבית המשפט: בחקירות, בחקירות הנגדיות, בהתייחסות השופט/ים וכו'. זהו הקריטריון היחיד למקצועיותה של מערכת החקירה. מה שיעמוד למבחן אמון הציבור הוא החלטת בית המשפט, אבל זה דיון אחר. למערכת החקירה על זרועותיה השונים אין ולא צריך להיות שום קשר ל"אמון ציבור" – תהא משמעות המושג הזה אשר תהא.

7. אשר על כן – על מערכת החקירה – משטרה ופרקליטות – למצות כל מהלך חקירתי אפשרי ללא כל קשר לארוע בחירות, או מלחמה או אחר.
הדברים נכונים לגבי כל פוליטיקאי - ללא הבדל דת, גזע, מין ומפלגה.

שורה תחתונה: לדעתי אין כל הצדקה לבקשה שהגשתם.

בברכה –
אביגדור שור (אזרח פשוט – לא עו"ד ולא משפטן).