אדם מעוניין לצרף את המבוא לביתו לרשותו הפרטית לטובת עירוב בשבת ע"י הוספת 'לחי' בכניסה. נשאלת השאלה האם הוא צריך לעשות את ה'לחי' בפועל או שאם יש אובייקט קיים שיכול לשמש כ'לחי' מספיק שהוא רק יכיר בו. רבא טוען ש'לחי' צריך להיעשות כיוון שמדובר בסימון ואילו אביי טוען שמספיקה ההכרה ולא נצרכת פעולה פיזית. 

תקציר הסוגיה  

 

לחי העומד מאליו, לחי העומד בכניסה למבוי שלא העמידו אותו על מנת שישמש כלחי (ויתיר טלטול במבוי), אלא העמידו אותו למטרה אחרת. "אביי אמר הוי לחי", הוא כשר לשמש כלחי, "ורבא אמר לא הוי לחי", הוא איננו כשר לשמש כלחי.

הגמרא דנה בגבולות המחלוקת וקובעת שמוסכם על שתי השיטות שאם לא סמכו על הלחי הזה מלפני שבת (כלומר, היה להם לחי אחר שנפל וכדומה) אין הלחי כשר. המחלוקת אם כן היא רק במקרה בו כבר מערב שבת חשבו שהלחי הזה ישמש כלחי. הגמרא בהמשך מנסה לקעקע את הקביעה הזו ולומר שבמקרה בו סמכו על הלחי מערב שבת יהיה מוסכם שהלחי נחשב כלחי, אמנם זה לא יתכן כיון שמסופר על עמוד שעמדה בבית 'בר חבו' ואביי ורבא חלקו על היכולת שלה לשמש כלחי כל ימי חייהם. אם כן למרות שהיה מדובר בתקופה ארוכה שבה אפשר היה לחשב ולסמוך על העמוד שישמש כלחי, אביי ורבא חלקו.

בהמשך הגמרא קובעת (אחרי דיון ארוך עם נסיונות להביא ראיות לשני הצדדים), שהמחלוקת הזו היא רק לגבי לחי ולא לגבי מחיצות. במחיצות מוסכם שאפילו מחיצה העשויה לדבר אחר, לא לשם מחיצה, נחשבת מחיצה ראויה. מכאן מסיקה הגמרא שמחלוקת אביי ורבא היא כיצד יש להחשיב את הלחי. לדעת אביי הלחי הוא מעיין מחיצה, ואם כן כמו שמחיצה העשיוה מאליה נחשבת מחיצה כך גם לחי העשוי מאיליו נחשב לחי. לדעת רבא הלחי אינו מחיצה אלא הוא 'היכר' שאין זה רשות הרבים, ואם כן דבר העשוי מאליו, דבר שנעשה לצורך אחר, איננו ראוי להיכר.

בהמשך, הגמרא מנסה להביא ראיות לצדדים ממקורות תנאיים, ובסיום היא מציגה סיפור על רב# המוכיח מה הייתה דעתו. רב שהיה במבוי ביקש ממשמשו שיביא לו מים, בשעה שהוא היה בדרכו עם המים אליו, נפל הלחי שהיה בכניסה למבוי. רב ציוה על שמשו לעצור ולא להמשיך לטלטל את המים. רב הונא שהיה נוכח במקום שאל את רב מדוע הוא לא סומך על הדקל שהיה בכניסה למבוי ויכול לשמש כלחי. רב תמה על רב הונא שרצה לסמוך על הדקל בטענה שלא החשיבו את הדקל כלחי בכניסת השבת. מכיון שהטענה של רב הייתה רק על זה שלא החשיבו את הדקל בכניסת השבת ולא הייתה על עצם האפשרות של הדקל (שלא נטעו אותו לשם לחי) לשמש כלחי, יש להוכיח שרב סבר שלחי העשוי מאליו נחשב כלחי.


 _______________________________________________

אביי ורבא חיו כמה דורות אחרי רב שהיה מהדור הראשון של האמוריים, רב היה נחשב לאמורא המהווה גשר בין תקופת התנאים לתקופת האמוריים ובדרך כלל (ודאי כשבני דורו לא חלקו עליו) יש לפסוק הלכה כדעתו.

 

רקע   

הקדמת הרב למסכת עירובין  

מושגים  

מבוי - לחי - קורה  


איסור הוצאה

רשויות השבת

עירובי חצירות
  

מקורות   

משנה   

תוספתא    

תלמוד ירושלמי    

הזהות של ה ל' במקורות  


עיון
   

לחי - מחיצה או היכר  

דעתו של רב    

שאלת הזהות של ה ל' 


הלכה
   

רמב"ם   

שו"ע   

הזהות של ה ל' בהלכה  

   שיעור פתיחה לסוגייה מאת הרב שאול יונתן וינגורט          שיעור עיון בסוגייה מאת הרב צוריאל וינר          שיעור עיון בסוגייה מאת הרב שבתי רפפורט     שיעור סיכום בסוגייה מאת הרב עדין אבן ישראל

                                          

חזרה לרשימת הסוגיות   

להוסיף תגובה
 














 דף הבית  |  אודות  |  ספרים  |  פעילויות  |  מאמרים  |  מאגר וידאו  |  מוסדות  |  תלמודצור קשר  

כל הזכויות שמורות לעמותת שפע ©. הקמה ומוניטין ברשת אונטקסט.