תושבי אל-עראקיב בונים מחדש את הכפר שנמחק כליל מכוח צווי הריסה
בשבת שעברה כבר נראו בכפר אל-עראקיב מבנים זמניים מכוסי ברזנט, למרות החשש כי המשטרה תחזור ותהרוס גם אותם
| 07/08/2010 | מרלן-אביבה גרינפטר - אפוק טיימס |
 |  |  |  |
 |
מאות אנשים מכל הארץ, יהודים וערבים הגיעו בשבת לתמוך ולסייע בבנייה מחדש של מבנים זמניים שניתן יהיה להתגורר בהם. זקני הכפר ואמהות עם תינוקות מצאו מחסה זמני אצל חברים וקרובי משפחה ביישובים אחרים. כל שאר בני הכפר התגייסו כבר ביום ד' בבוקר שאחרי ליל הריסת הכפר כדי להתחיל בעבודות הבנייה.
שייח הכפר, סייח אל טורי, הודה לבאים ואמר: "היום אני מרגיש שאני לא לבד".
ח"ד דב חנין הגיע למקום ואמר: "כרגע העתיד של המקום הוא עתיד של מאבק של אזרחי המדינה וקודם כל של אנשי המצפון".
של מי הקרקע הזו?
כיצד נקבעת בעלות על קרקע? בעלות על חלקת קרקע נקבעת בהליך הנקרא "הסדר קרקעות". ההליך נראה לכאורה פשוט. מגישים בקשה בצירוף הוכחות על הבעלות (שטר מכר באמצעותו נקנה הנכס למשל) לפקיד המקומי של לשכת הסדר מקרקעין שבוחן את תקינותם של המסמכים שהוגשו. אם לא נמצאה תביעה סותרת (תביעה של גוף אחר על אותה חלקה או חלק ממנה), נקבעים הגבולות הסופיים של כל חלקה והבעלות בה, באופן סופי ומוחלט.
בשנות השבעים, הגישו הבדואים למעלה משלושת אלפים בקשות כאלה לפקיד ההסדר אך גופים מוסדיים בארץ תבעו אף הם את הבעלות על הקרקע כך שכל הבקשות למעשה נדחו והבדואים פנו לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. כל עוד לא הוכחה הבעלות על הקרקע מתייחסים הרשויות אל הבדואים כפולשים על הקרקע. בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, כמו במערכת המשפטית כולה בישראל, הטיפול בתביעות מסוג כזה יכול לקחת שנים רבות.
אין היתרי בנייה – המבנה לא חוקי
אולם הבעיה היא מעבר לרישום בעלות של חלקה זו או אחרת. כפר לא מוכר אינו יכול להגיש תב"ע (תוכנית בינוי ערים) שבלעדיה אין אפשרות לתושב להגיש תוכניות לבניה פרטנית ולקבל היתר.
אם מבנה לא זכה להיתרי בנייה כחוק, הרי שבנייתו לא חוקית וגופים רבים יכולים לבקש מבית המשפט להוציא לגביו צו להריסתו. לכל 45 הכפרים הלא מוכרים בנגב אין שום אפשרות להגיש תכניות בינוי מאז הגיעו למקום בו הם יושבים היום. כל 45,000 המבנים שרובם עשויים עץ ופח ומשמשים למגורים - אינם חוקיים, ואפשרות הריסה היא סכנה יום יומית.
ועדת גולדברג – להכיר במרבית הכפרים הלא מוכרים
ועדות רבות עסקו בנושא הבדואים בנגב. האחרונה, ועדה בראשות שופט בית המשפט העליון בדימוס אליעזר גולדברג, סיימה בסוף שנת 2008 את עבודתה בנושא הכפרים הלא מוכרים ומסרה את מסקנותיה בדו"ח של למעלה מ-60 עמודים. הוועדה קבעה כי משנת 1896 הכיר המשטר העות'מאני בגבולות בין השבטים, הכרה שהביאה לתחילת ההתיישבות של הבדואים בנגב ולסוף נדידתם. בזמן המנדט הבריטי, גבולות השבטים שורטטה במפה. בשנת 1943 ציין מפקד בריטי כי לבדואים בנגב היו שדות מעובדים בשטח כולל של שני מיליון דונם.
ועדת גולדברג קבעה שיש להתחשב בטענות הבדואים ויש לשתפם בתהליכי קביעת עתידם. הוועדה קובעת שאין להתעלם מכך שהבדואים הועברו לאזור הסייג (אזור בין דימונה לבאר שבע אליו הועברו בדואים רבים על ידי צה"ל משטחים שהפכו לשטחי אימונים). "אין להגדיר את הבדואים באזור הסייג כפולשים גם אם הרחיבו עם הזמן את גבול המקום", קובע דו"ח ועדת גולדברג. בסיכום מציעה הוועדה שהמדינה תיכנס להסדר קרקעות עם הטוענים על בעלות, בסייגים מסוימים (שאינם מקובלים על הבדואים). "הכרה בכפרים הבלתי מוכרים בסייגים שפורטו, היא שתמנע את המצב הבלתי נסבל שקיים היום", מסכמת ועדת גולדברג. יותר משנה לאחר הגשת מסקנות הועדה, לא ברור אם המדינה מתכוונת לבצע את המלצותיה.
כך נוצר מעגל קסמים. עד שלא תוכרע שאלת הבעלות על הקרקע לא ניתן לקבל היתרי בנייה. אין היתרי בנייה - אז הורסים את הכפר.
אין אמונה בממסד
בשיחה עם הבדואים עולות הרבה תחושות קשות. קשה להם להבין מדוע הם צריכים לפנות מקום שעליו חיו אבות אבותיהם כשסביבם צומחים חוות בודדים הזוכים לחיבור לחשמל, למים, לדרכי גישה ולשירותים בסיסיים שהם לא מקבלים. רק בשנת 1995, אחרי הכרעה של בית המשפט הגבוה לצדק, הוקמו מרפאות של קופות החולים בחלק מן הכפרים הלא מוכרים. "האם אנחנו נחשבים לאזרחים במדינה הזו? האם מגילת העצמאות אינם מתייחסת גם לאוכלוסיה הבדואית כשהיא מדברת על שוויון זכויות?" שואל סייח אל טורי. "מתייחסים אלינו כאל אויב", הם מצהירים ומציינים שהריסת בתים בקנה מידה שכזה מתבצעת רק בשטחי הרשות ובכפרים הבדואים.
לתושבי הכפר ומנהיגיהם קשה להבין את סבך מערכת התכנון ומה בדיוק התפקיד של מנהל מקרקעי ישראל, משרד הפנים ומשרד המשפטים, דבר שגם לאזרח מן השורה בארץ קשה לשלוט בו. המגע היום יומי שלהם הוא בעיקר עם המשטרה ועם הסיירת הירוקה שהורסים את בתיהם ומכלים את היבול או מונעים מהם שטחי מרעה. הם רואים בראש הממשלה, בנימין נתניהו, את האחראי לקביעת המדיניות הזו ומאמינים שביכולתו להביא לפתרון אם אכן יש בו את הרצון להיטיב עמם. לשר אביגדור ליברמן המטיל ספק בנאמנות שלהם למדינה הם מציינים שאין בארץ בית קברות של בדואים שאין בו מצבות לחיילים בדואים שנפלו במערכות ישראל.
לגבי השאלה האם ייעשה צדק בבית המשפט בנושא הקרקעות, השייח אל טורי מודה כי אינו מאמין בכך. "התובע הוא יהודי והשופט הוא יהודי, מדוע שיפסוק לטובת הבדואים", הוא אומר. השייח מזכיר שמאז קום המדינה, אף תושב בדואי לא זכה בבית משפט בהכרה על לבעלות על הקרקע שלו. מבחינתו רק בית משפט בין-לאומי יוכל לעשות דין צדק.
