דף הבית > ארכיון > סיפורו של ניגון > בעל המנגן של ממלכת הנגינה - החסיד רבי בן ציון שנקר הי"ו
כתבתו של אבי קלמרסקי מתוך מגזין המוסיקה החסידית "שירו לו" גליון מס' 10 שבט תשס"ג.
הוא זכה להנעים בקולו ולשיר בפני אדמו"רים וגדולי ישראל מדורות עברו ועד ימינו / רבים מלחניו הפכו לנכסי צאן ברזל במוסיקה היהודית ונשמעים בכל העולם עד היום הזה / בעל המנגן, הזמר, החזן והמלחין החסידי ר' בן ציון שנקר מניו יורק, שנחשב ל'אבא' של המוסיקה החסידית ו'מייסד תנועת המוסיקה החסידית', מספר על שישים שנות נגינה לשם שמים
רבי בן ציון שנקר
ניו יורק שנת תש"א 1941: המוני יהודים, ביניהם חסידים רבים, גודשים את אחד מבתי הכנסת הגדולים שבלב שכונה יהודית בעיר לסעודת מלווה מלכה מיוחדת. בראש השולחן הארוך יושב האדמו"ר ממודז'יץ, שרק לפני שבועות ספורים הגיע לארה"ב לאחר מסע מילוט ארוך ומתיש מגיא ההריגה של אירופה, מסע שעבר דרך מדינות רבות, ביניהן סין ויפן, עד לניו יורק. מוקף בעדת חסידיו ויהודים רבים שנהרו מכל האיזור כדי לשמוע את ניגוני בית מודז'יץ ששימעם יצא למרחקים, יושב האדמו"ר ו...מאזין. הוא אינו שר בעצמו כבכל פעם, אלא מאזין יחד עם כל הנוכחים, לשירתו של נער צעיר כבן 15 שעומד לצדו ובידו דף של תווים, שלפיהם הוא שר ניגון מודז'יצאי על פי בקשתו של הרבי. משסיים, הודה לו האדמו"ר, וביקשו לשיר ניגון נוסף, גם הוא מתוך דף תווים. וכך ניצב לו הנער, סמוק פנים מבושה, שכן עיני כולם מתמקדות בו, ושר ניגון אחר ניגון מניגוני מודז'יץ, כשכולם מאזינים לו בדממה.
"זו היתה ההופעה הראשונה בחיי בפני קהל מיוחד שכזה", מספר ר' בן ציון שנקר, "ובמיוחד בפני קהל גדול ומכובד כל כך שבראשו האדמו"ר ממודז'יץ".
מאז אותו ערב, דרך כוכבו של הנער בן ציון שנקר, שהפך עם השנים לאחד הזמרים ובעלי המנגנים הגדולים ביותר שידעה המוסיקה החסידית מאז ומתמיד.
לפני שנמשיך, הנה השלמה קטנה לסיפור בו פתחנו, כפי שסיפר לנו ר' בן ציון שנקר: "באותו אירוע, כששרתי לפני הרבי והחסידים, הייתי נבוך ונרגש מגודל המעמד, ושרתי את הניגונים על פי התווים במהירות רבה, כי התביישתי ורציתי לסיים מהר את השיר. אך הרבי זצ"ל, שכבר אז ידע כנראה מה עתיד לצאת ממני, הדריך אותי אחר כך ונתן לי שיעור קטן בנגינה: 'עליך לשיר במתינות, לאט לאט, כמו קצב השעון, ולא כמו רכבת הדוהרת במהירות".
שיריו של ר' בן ציון שנקר אכן נשמעו מאז מתונים ורגועים, אך מהירות פרסומם ברחבי העולם הייתה כמהירותה של רכבת דוהרת.
ר' בן ציון שנקר בבחרותו (שני משמאל)
במחיצת רבו האדמו"ר רבי שאול ידידיה אלעזר ממודז'יץ זצ"ל בטיש חנוכה תש"ז
שירים מבית אמא
את ר' בן ציון שנקר פגשנו בביתו הנאה שבשכונת פלטבוש בניו-יורק. התמונות התלויות על הקירות מעידות בבירור על דיירי הבית: תמונות קיר עם ציורים של חסידים רוקדים ומנגנים או של חתונה יהודית בעיירה, וציורים נוספים עם מוטיבים מוסיקליים, לצד תמונות של רבנים ואדמורי"ם, ביניהם אדמו"רי בית מודז'יץ, "ממלכת הנגינה", אליה משתייך ר' בן ציון. כהשלמה לכל התפאורה, במרכז הסלון ניצב פסנתר המשמש את בעל הבית בעבודת הנגינה שלו.
ר' בן ציון, דמות חביבה ואצילה, משרה הרבה רוגע ושלווה סביבו (בדיוק כמו סגנון השירים שלו, אותם הוא שר בנעימות וברוגע), ונותן לנו תחושה נוחה לקראת הראיון עם "האדם הראשון" של המוסיקה החסידית.
על השולחן מונחים לפניו כמה גליונות של המגזין "שירו לו", ור' בן ציון מעלעל בהם, ומעלה חיוך כשרואה את תמונתו שלו באחד הגיליונות. "הנה, כבר כתבתם עלי בעיתון", הוא אומר בבדיחות על השורות הספורות שנכתבו עליו בעיתון (גיליון מס' 2), "ומה נשאר עוד להוסיף?"... העט והדף מוכנים, הטייפ מופעל, ואנו מקשיבים לסיפור חייו של ר' בן ציון, מפליגים בדמיוננו כמה עשרות שנים לאחור, אל שנות ילדותו.
כבר כילד קטן בבית הוריו שבוויליאמסבורג, ניו יורק, שמע וקלט הרבה צלילי ניגונים ומוסיקה יהודית. את משיכתו למוסיקה ולנגינה, הוא זוקף דווקא לזכותה של אמו מרת מרים ע"ה, שהיתה שרה לו ולאחיו ניגונים ישנים שזכרה מילדותה, מלבד זאת, היה הילד בן ציון מרבה להאזין ליצירות חזנות של החזן יוסל'ה רוזנבלט, שהיו בבית הוריו על גבי סרטי הקלטה (בתקופת טרום התקליטים) בתוך תיבת הנגינה העתיקה. הרבה שעות הוא הקדיש להאזנה לצלילים הללו, גם אם זה היה על חשבון משחקי הילדות ששיחקו חבריו בני גילו בחצר הבית.
כשבגר מעט וקולו השתנה לקול נערי, פגש בו החזן ובעל התפילה ר' יהושע וויזר שהיה מקורב לחסידות מודז'יץ באמריקה, וביקש לצרפו כסולן במקהלת הילדים המלווה אותו בתפילותיו. אביו של בן ציון, ר' מרדכי שנקר, התנגד לכך בהתחלה, משום שחשש שעיסוקו של בנו בחזנות ובנגינה יהיה על חשבון לימודיו. ובכלל, באותה התקופה כלל לא שמעו על מושג כזה שילד שר כמו חזן או זמר, וזה נראה היה קצת מנוגד לאורח החיים החסידי לפיו נהג ר' מרדכי שנקר בביתו. רק לאחר שהבטיח החזן וויזר שישמור על הילד בן ציון שלא יזנח את לימודיו, הסכים האבא ר' מרדכי שבנו יצטרף למקהלת הילדים בבית הכנסת. בינתיים החל בן ציון ללמוד לקרוא תווים, מה שסייע לו בתפקידו כסולן במקהלה וגם קידם את הידע הכללי שלו במוסיקה ובחזנות.
בשכונה אחרת, המרוחקת מהלך חצי שעה מוויליאמסבורג בה גדל בן ציון, היה שטיבל של יוצאי פולין, ושם היה ניגש לפני העמוד בעל תפילה מקומי, ששימעו הגיע גם לאזניו של בן ציון הצעיר, שלא התעצל, והיה הולך כמעט בכל שבת את כל הדרך הארוכה כדי לשמוע את אותו בעל תפילה. בשבתות שהיה החזן וייזר מארגן את מקהלתו שלו, היה בן ציון נשאר בשכונתו לשמש כסולן במקהלה. כך היה בן ציון מצליח לטעום וללמוד משני בעלי התפילה השונים, ומשניהם שאב הרבה מושגים בתפילה ובנגינה.
15 דקות מדויקות
גם בישיבה בה החל בינתיים ללמוד (ישיבת "תורה ודעת") ידעו לנצל היטב את כשרונו של התלמיד בן ציון שנקר, וכשהיו עורכים דינר עבור איסוף כספים לישיבה, היה בן ציון שר לפני ה"עולם", וכן גם באירועים נוספים שהיו במסגרת הישיבה.
ואגב, באותו עניין, זכור לר' בן ציון סיפור מעניין שקרה לו באותה תקופה: "פעם הזמינו אותי לשיר באירוע מיוחד שערכו לטובת מוסד יהודי בניו יורק, ונגשתי למנהל הרוחני של הישיבה, הרב פאם, לבקש רשות לצאת מהישיבה לזמן קצר כדי לשיר באותו אירוע. בתחילה התנגד הרב פאם לבקשה, אך הסכים לבסוף בתנאי אחד, שאשיר שם רק רבע שעה, ולא יותר, וזה בגלל שלא רצה שאחסיר הרבה מהלימודים, וגם משום 'לצאת ידי חובה' עבור אותו מוסד. הסכמתי ויצאתי לאותו אירוע, וכעבור זמן קצר שבתי לישיבה והמשכתי ללמוד. צוות הישיבה שראה שחזרתי כל כך מהר התפלאו מאד ושיבחו אותי. מישהו אחר היה מוסיף קצת על אותן 15 דקות, ואולי גם היה מנצל את ההזדמנות שניתנה לו לצאת מהישיבה לסידורים אחרים. אני, שהקפדתי לעמוד בדיבורי, חזרתי לישיבה מייד לאחר 15 דקות של שירה, ועל כך שמחו הרמי"ם בישיבה".
אחד הקונצרטים בהם השתתף בן ציון עוד כילד, נערך עבור תלמוד תורה ב"פנסילבניה אבניו" שבברונסוויל, שם הופיעו שלושה חזנים ידועים באותה תקופה: דוד רויטמן, אליהו קרצ'מן קציקו והחזן יהושע וייזר שכזכור "גילה" את בן ציון. באותן שנים היה בן ציון ילד נמוך קומה, והיה צורך להביא שרפרף עליו יעמוד וישיר לצד שלושת החזנים שהיו גבוהים לעומתו. באמצע הקונצרט הסתובב החזן רויטמן, הביט בילד השר לצדו, ושאל את הסובבים אותו מי הוא הילד הזה ששר כל כך יפה. באותו ערב הוא אף ניגש לבן ציון ולאחר ששיבחו על הופעתו, ניבא בפני הנוכחים כי יום אחד כשיגדל הילד הוא עוד יהיה זמר עולמי מפורסם.
אך בן ציון שנקר, הנער שהלך והתבגר בינתיים, לא באמת רצה לעשות קריירה מחזנות בגלל סיבות שונות, ביניהן הסיבה שיש בעיה הלכתית בחזרה על מילים בתפילה כפי שנוהגים להתפלל חזנים שונים, והוא, בן ציון, לא הסכים אפילו להיכנס לספק בנוגע לאותה הלכה. מלבד זאת, המושג חזן או זמר חסידי לא היה מוכר אז בכלל, ואביו של בן ציון חשש, ואף סירב, שבנו יהפוך לזמר, מושג שהיה באותה התקופה ידוע רק אצל הגויים או אצל יהודים הרחוקים משמירת תורה ומצוות. בתוך כל זאת בגר הנער, וקולו הילדותי החל מתחלף והופך לקול של נער בוגר... השירה הלכה ונעשתה קשה עליו בגלל המאמץ שהיה צריך להשקיע בפיתוח קול כדי לשמור על קולו המיוחד. בן ציון כמעט והגיע לכלל החלטה לנטוש את המוסיקה והחזנות ולסיים את הפרק היפה הזה בחייו שכל כך אהב. ואז, בדיוק באותה תקופה, הגיע האדמו"ר ממודז'יץ לארה"ב, כפי שסיפרנו בתחילת הכתבה, והוא זה שפתר לבן ציון את ספיקותיו ולבטיו. השירה והנגינה של מודז'יץ השפיעו עליו מאד, ובהשראתן החליט שהוא לא נוטש לגמרי את המוסיקה, כי הנה, יש צד נפלא בעולם הנגינה, אליו הוא יוכל להתחבר ולבטא עצמו טוב יותר מכל מקום אחר.
שימעו של בעל המנגן הצעיר הגיע לאזניהם של גדולי ישראל נוספים שגרו בסביבה, ואף הם הזמינוהו לשיר בפניהם, כל אחד את שירי החצר שלו, אם כי גם קודם לכן כבר זכה לשיר בפני כמה אדמור"ים שביקשוהו לעשות זאת. האדמו"ר מסטולין זצ"ל הזמינו פעם לביתו, וביקש ממנו לשיר בפניו ניגונים עתיקים וקדושים שהיו רשומים בתווים על גבי דפים ישנים. שעה ארוכה ישב בן ציון עם האדמו"ר ושר בפניו מתוך התווים את אותם ניגונים עתיקים ומיוחדים שעברו דורות רבים עד עתה.
התקליט "שלש רגלים" - ניגוני מודז'יץ מהראשונים שהקליט ר' בן ציון
בעל המנגן של ממלכת הנגינה
ר' מרדכי שנקר, אביו של בן ציון, היה מקורב באותה התקופה לאדמו"ר מנובומינסק, ובלכתו להתפלל בבית מדרשו של האדמו"ר היה לוקח עמו את ילדיו, בן ציון ביניהם, וגם האדמו"ר מנובומינסק ומתפללי בית מדרשו נהנו לשמוע את שירתו של הצעיר.
גם האדמו"ר מאמשינוב זצ"ל שהתגורר באיזור מגוריו של בן ציון הסתייע בו רבות, להעלות על הכתב בתווים את ניגוני בית ווארקי-אמשינוב. האדמו"ר שר את הניגונים על פי זיכרונו, בן ציון רשם אותם על הדף, ואחר כך שר אותם בפני האדמו"ר.
אך מעל הכל בלט הקשר של בן ציון עם האדמו"ר ממודז'יץ. החיבור בין "ממלכת הנגינה" של בית מודז'יץ לבין בעל המנגן הצעיר והמוכשר, היה בלתי נמנע. בן ציון החל בא ויוצא אל ביתו של האדמו"ר בתדירות גבוהה, ועד מהרה הפך לחלק מחסידות מודז'יץ. גם אביו של בן ציון החל לפקוד את בית מדרשו של האדמו"ר יותר ויותר, וכך הפכה משפחת שנקר לחסידי מודז'יץ נלהבים. כעבור זמן מה הפך הקשר הזה גם לקשר משפחתי, כשר' אברהם שנקר ז"ל, אחיו הגדול של בן ציון, הפך לחתנו של האדמו"ר.
בישיבת "תורה ודעת" בה למד בן ציון כבחור, היה לו חבר שגם הוא אהב מאד לשיר. לאותו חבר קראו שלמה קרליבך, והשירה והנגינה של מודז'יץ הפגישה בין שני הכשרונות הצעירים, ויחדיו היו הולכים לטישים של האדמו"ר ממודז'יץ, לשמוע ולהתענג מזמרתו. ניגוניו של האדמו"ר הפכו לשם דבר ורבים היו נוהרים לשמוע אותו שר עם חסידיו, כשחסיד נוסף יודע נגן, בן ציון שנקר שמו, הופך גם הוא לחלק בלתי נפרד מההווי המוסיקלי של בית מודז'יץ.
באותה תקופה החל בן ציון להלחין ניגונים משלו. תחילה היו אלה ניגונים פרטיים ולא מוכרים ומפורסמים, אך כעבור זמן לא רב החלו ניגוניו להתפרסם ברבים והפכו לנחלת הכלל. הוא הלחין ניגונים עבור בית מודז'יץ, מה שהפך אותו גם מלחין לבית מודז'יץ (מלבד רוב הניגונים של מודז'יץ אותם מחברים האדמו"רים עצמם), אך גם שירים משלו החלו להתפרסם בצבור הרחב, והכל בהשפעת ובהשראת הרבי ממודז'יץ, כשבן ציון הופך לממשיך הנחלה והמסורת העשירה של ניגוני החסידות.
אחד השירים המפורסמים ביותר שהלחין בן ציון הוא השיר "אשת חיל", אותו הלחין עבור אשתו דינה. שיר זה הפך מייד לשלאגר, ובכל בית יהודי בעולם החלו לשיר אותו. "עד אותו זמן" מספר ר' בן ציון שנקר, "לא היו לחנים על אותן מלים, ובשבת היו כולם אומרים את הפיוט ללא מנגינה. האדמו"ר ממודז'יץ זצ"ל, כשהיה אומר בשבת את המלים הללו, היה 'מתבל' אותן בנוסח מיוחד. זו אפילו לא הייתה מנגינה שלמה אלא נוסח יפה שהתאים בדיוק למלים של 'אשת חיל'. ואז עלה במוחי הרעיון לקחת את העיקר של אותו נוסח של האדמו"ר ולהפוך אותה ללחן שלם על כל מילות הפיוט. ב"ה זה הצליח, וכשהשמעתי את השיר המוגמר לאנשים, הם כל כך התפעלו עד שהחלו כל אחד לשיר את השיר הזה בביתו בליל שבת, עד שהפך לנחלת כולם".
באותו עניין מספר ר' בן ציון שנקר, כי מאז שהלחין את השיר, הוא מאד נהנה לעבור ליד בתים יהודיים בשכונתו בניו יורק, ובכל מקום אליו הוא מגיע, לשמוע את השיר בוקע מהחלונות החוצה, כשילדים ומבוגרים שרים אותו יחד. "זה עושה לי ממש נחת רוח, ב"ה" הוא אומר. שיר זה הוא רק אחד משיריו הרבים של ר' בן ציון, שהפכו ברבות השנים לנכסי צאן ברזל במוסיקה היהודית , מאז ולתמיד.
לפני כמה שנים ביקר ר' בן ציון בארץ לרגל שמחה משפחתית והתארח עם משפחתו ומשפחת אחיו ר' אברהם שנקר ז"ל מבני ברק במלון פלאז'ה בירושלים. לאחר תפילת ליל שבת התאספו כל האורחים בחדר האוכל לסעודת שבת והחלו לשיר את "אשת חיל" הידוע. פתאום זיהה מישהו את ר' בן ציון והחל לצעוק: "הנה בעל ה'אשת חיל'", וכולם התאספו סביב ר' בן ציון ושרו יחד עמו את השיר באווירה מיוחדת. כשר' בן ציון מספר את הסיפור, הוא שוב מחייך ואומר שזה עשה לו "הרבה נחת רוח", ששיר שלו הפך ל"שיר של כולם".
התקליט "לכבוד שבת" - לחניו של ר' בן ציון לשבת קודש
בתקליט זה הוקלטו השירים "אשת חיל" ו"מזמור לדוד" המפורסמים
קלאסיקה לאספנים
השיר הראשון שהקליט ר' בן ציון היה "המבדיל", והוא למעשה אחד השירים הראשונים שהלחין בחייו. השיר הולחן בעיירה מונסי שבניו יורק, בקיץ תש"ג (1943) בהיותו בן 17 בלבד. המחשבה על תקליט חסידי הייתה באותה תקופה משהו דמיוני ולא כל כך מציאותי, אבל מישהו שלא חשש להפוך דמיון למציאות, החליט לעשות זאת. קראו לו בן סטמלר, והוא היה שכנו של ר' בן ציון שנקר. שבת אחת בסעודה שלישית, הגיע סטמלר להתפלל בבית מדרשו של האדמו"ר ממודז'יץ, ושם שמע את הניגונים היפים ששר הקהל בראשותו של הרבי, ועל כולם מנצח בשירתו שכנו ר' בן ציון שנקר. במוצאי שבת פנה סטמלר לר' בן ציון ואמר לו: "יש לכם מנגינות מאוד יפות ומיוחדות, ואתה שר כל כך יפה, מדוע שלא תקליטו את המנגינות? לי יש את היכולת הטכנית לעשות זאת, ואני אדריך אותך איך בדיוק לשיר בשביל להקליט". כך נולדה ההקלטה החסידית הראשונה מאז ומעולם. במקהלה שמלווה בתקליט את ר' בן ציון, השתתפו כל החסידים הצעירים של חסידות מודז'יץ, ואת הניצוח על המקהלה והעיבודים של התזמורת ביצע צעיר יהודי בשם ועלוול (זאב) פסטרנק, שהיה סטודנט בישיבה-יונברסיטי. בהמשך, הפך פסטרנק לאמרגנו של ר' בן ציון שנקר, ולמו"ל של ספרים וחוברות שהכילו ניגונים רבים של בית מודז'יץ וכן יצירות מוסיקליות של האדמו"רים ושל ר' בן ציון.
לתקליט קראו "מודז'יצר מלווה מלכה ניגונים", כלומר, זמירות למוצאי שבת מניגוני מודז'יץ, תקליט שהפך במשך הזמן לקלאסיקה לאספנים בתור האלבום החסידי הראשון.
אחר כך החלו להופיע תקליטים נוספים ובהם שיריו ויצירותיו הפרטיים של ר' בן ציון שנקר, ובעקבותיהם החלה ההיסטוריה של אלבומי שירים חסידיים כמו ניגוני חב"ד, ר' דוד ורדיגר, קרליבך, באבוב ואחרים.
כשהופיע לראשונה התקליט הראשון של ר' בן ציון שנקר, הוא התקבל בהתלהבות רבה בקרב יהודי ארה"ב, ור' בן ציון החל מקבל לביתו מכתבי הוקרה ותודה רבים בצירוף הזמנות לתקליטים מיהודים ממדינות כמו קנזס ומילווקי שבארה"ב, ששמעו את התקליט אצל חבריהם וביקשו לרכוש אחד לעצמם. התהודה והפרסום להם זכה התקליט היו עצומים, וכל זה ללא מסע פירסומי כלשהו. רק העובדה שיצא לאור תקליט יהודי כבר עשתה לו פרסום עולמי, ובבתים יהודיים רבים בארה"ב ואחר כך בשאר העולם, החלו להישמע צלילי מוסיקה יהודית-חסידית. גם ברדיו היהודי שהיה אז בניו יורק, החלו להשמיע את שיריו בתדירות גבוהה, כי בינתיים הוא היה הזמר החסידי היחיד.
בשירה במהלך מסיבת חול המועד
העדיפות לעמוד התפילה
לאחר הרעש וההפתעה הגדולים בעקבות צאת התקליט החסידי הראשון, החל ר' בן ציון לקבל הזמנות להופעות בקונצרטים. הוא סירב, והחליט שאין זה הזמן להתחיל בהופעות. ובכלל, הופעה של יהודי חרדי בקונצרט שירה היה אז משהו שאיש לא חשב לעשות. "זה לא מקובל, זה לא מתאים" טענו כולם. עד אז, הקונצרטים היהודיים היחידים שנערכו היו רק של חזנות, וגם הם לא משכו קהל גדול מהאוכלוסיה החרדית. רק כעבור כמה שנים, כשהמוסיקה החסידית כבר פרחה ושגשגה והופעות וקונצרטים החלו נערכים בכל מקום, ניאות ר' בן ציון להופיע אף הוא, אך התנה זאת בתנאי מפורש, שהאולם יהיה מופרד לחלוטין בין גברים לנשים, שאם לא כן, הוא אינו עולה לשיר. הקהל שכל כך רצה לראותו מופיע בפניו, חי ו"בגודל טבעי", היה ממושמע, ואיש לא העז להפר את התנאי. גם בהופעות אלה שכן הופיע, הוא עשה זאת רק כחלק מהמופע, כשלהקות ה"פרחי" היו העיקר והוא היה על תקן של זמר אורח. באותה תקופה וקצת לפניה, כבר הופיעו בקונצרטים וערבי שירה זמרים ומקהלות חסידיות שונות שקמו והתפרסמו במשך הזמן, כמו מקהלת חסידי חב"ד או ר' ודוד ורדיגר, שלמה קרליבך ואחרים.
באמריקה הוא מיעט להופיע, ורוב ההופעות שלו נערכו למעשה כאן בארץ, וגם הן, בליווי זמרים אחרים או מקהלות ה"פרחי" של אותה תקופה. רק בקיץ בקעמפים הגדולים של יהודי ניו יורק, היה ר' בן ציון שר בפני הנופשים, בשילוב הופעות של זמרים מקומיים כמו ארי קליין, שלמה קרליבך וה"פרחי" הידועים כמו פרחי שדה חמד או פרחי לונדון הפופולארים של יגאל צליק. לפעמים הופיע גם בקונצרטים שנערכו בחול המועד פסח או סוכות.
ההופעות בהם הופיע היו עבורו מעין שליחות לשמח אנשים, לא כמקור פרנסה ולא כמקצוע. "עמוד התפילה זה מקום הטוב ביותר", אומר ר' בן ציון בהתייחסו לשאלה למה גם כפרנסה לא רצה לנצל את כשרונו ולהופיע הרבה. "הקונצרטים זה רק דבר צדדי, ורק בזמנים ואירועים מיוחדים. אפשר לשמח אנשים גם בצורה כזאת, אך העמוד בבית הכנסת זה המקום שהכי אהבתי, כי רק שם אפשר לבטא באמת את השירה והזמרה".
אחת ההופעות האחרונות שבהן הופיע ר' בן ציון שנקר, היה מופע האסק בתשמ"ט (1989). ר' בן ציון הסכים לשיר שם, כשנודע לו שהאירוע מאורגן עבור ילדים נצרכים והכנסותיו הן קודש עבורם. באותו מופע הופיע לצידו חבר ילדות, שלמה קרליבך, ושניהם ריגשו את הקהל ובעיקר את המבוגרים שבו, שהערב היה עבורם גם נוסטלגיה מרגשת: לרואת את ר' בן ציון שנקר, ה"אבא" של כל הזמרים החסידיים, מופיע לפניהם על במה אחת עם מיטב הזמרים של הדורות האחרונים.
מאותו מופע זכור לר' בן ציון פרט מעניין. לפני הערב דיבר עמו המארגן ומפיק האירוע שייע מנדלביץ, שביקשו לשיר את אחד משיריו הפופולארים ביותר. ר' בן ציון חשב לרגע והחליט שבאירוע מיוחד שכזה הוא ישיר שיר נשמה, "ולירושלים עירך". ולהפתעתו סירב מנדלוביץ לכך. "אני מעדיף שתשיר שיר קצבי יותר, כמו 'ליהודים הייתה אורה', כי את 'ולירושלים עירך' שלך כבר ישיר מישהו אחר, מרדכי בן דוד"... כך יצא, שבערב אחד שרו כמה דורות את שיריו של ר' בן ציון שנקר, על במה אחת.
בשירת המבדיל במחיצת האדמו"ר שליט"א בביקורו האחרון בארה"ב בשנה זו.
דור ההמשך
מאז תקליטו הראשון, הפיק ר' בן ציון עוד 12 תקליטים משיריו ולחניו. פרט ל-12 תקליטים נוספים שבהם הוא שר מניגוני בית מודז'יץ. רבים מלחניו הפרטיים הפכו ברבות השנים לנחלת הכלל, מבלי שכולם יודעים מי הלחין אותם. הראשון, ואולי המפורסם שבהם, הוא השיר שכבר הזכרנו מקודם "אשת חיל". גם השיר הידוע "מזמור לדוד" המושר בהרבה בתים וישיבות בסעודה שלישית, הוא אחד המפורסמים שבלחניו. את השיר הזה הלחין ר' בן ציון בשנת תש"ו, כשביקר בארץ ישראל במערת אליהו הנביא שעל הר הכרמל בחיפה. שירים נוספים ופופולאריים מאד שהלחין הם: "המבדיל" (ששר גם אברהם פריד בתקליטו "מלווה מלכה") ו-"ולירושלים עירך", שיר שהולחן לאחר שחרור הכותל המערבי במלחמת ששת הימים. גם אחד הלחנים היותר מפורסמים על המלים "ישיש עליך" ששרים עד היום בחתונות ובשמחות הוא מפרי עטו של ר' בן ציון, וכמו כן השירים "ברוך אתה בעיר", "קול צהלה ורינה", "ויבטחו בך" ועוד עשרות שירים ששרים ושומעים עד היום, כשלמעשה, כמעט אף אחד, ובטח שלא מהצעירים שבינינו, לא יודע כי ר' בן ציון שנקר הלחין אותם, מה שמעיד על אותם שירים כי הפכו לנכסי צאן ברזל במוסיקה החסידית ושנים רבות עוד ימשיכו לשיר ולנגן אותם בכל מקום בו יש יהודים.
התקליט האחרון שהוציא ר' בן ציון עד עתה הוא "מבשר טוב" שהופיע לפני כ-8 שנים, ובו עשרה לחנים חדשים בעיבודים חדשניים ברוח התקופה, שונים מסגנון העיבודים שהיו בתקליטיו הקודמים. את התקליט עיבד ירון גרשובסקי, שר' בן ציון התרשם מאד מהעבודות הקודמות שלו, ובחר בו לעיבוד. כשהופיע התקליט בשנת תשנ"ה כתבו מבקרי המוסיקה על החידושים בתקליט זה: "סאונד חדש ועכשווי, מתאים לכל הגילאים, עם עיבודים ייחודיים ותוצאה גאונית. חגיגה לכשרון של בן ציון שנקר". עד אז מה ששלט בתקליטיו של ר' בן ציון היה הצד של השירה, עליה הקפידו ועמלו יותר מהעיבודים המוסיקליים. בתקליט זה יש שיר נוסף על המלים "מזמור לדוד", בלחן חדש שאמור להיות אהוב על שומעיו כמו ה"מזמור לדוד" הקלאסי הראשון משנת תש"ו, ואכן, גם את הניגון הזה שומעים הרבה בימינו.
חלק נכבד משירי מודז'יץ אותם שר ר' בן ציון, חודשו והופקו שוב בשנים האחרונות על ידי נועם הפקות ודוד הולשטיין, וביוזמתו של ר' אברהם בקנרוט, חסיד מודז'יץ, המקורב מאד לר' בן ציון ונחשב כאמרגנו ויד ימינו כאן בארץ. השירים נערכו מחדש לפי סדר הופעתם, ויצאו בסידרה הנקראת "מודז'יץ חי". ובלאחר תקופה קצרה יצאו לאור סדרות נוספות ובהם אוסף להיטיו של ר' בן ציון וכן יצירות נוספות מבית מודז'יץ בהפקה חדשה "מדור לדור" ו"שבת במודז'יץ".
לניגוניו ויצירותיו המיוחדות של ר' בן ציון, או לפחות לשירים בנוסח הייחודי שלו, יהיה, כך מתברר, המשך. נכדיו של ר' בן ציון הם היורשים הפוטנציאלים של הנגינה לבית שנקר. כבר בתקליטיו האחרונים, ובעיקר בתקליט "שבת במודז'יץ" שיצא בשנת תשנ"ב, הם נשמעים היטב, ואף מככבים כסולנים. חמשה מנכדיו שרים בתקליט זה, ובשיר "ברוך ק-ל עליון" שרים סולו ארבעה מנכדיו, כל אחד בקטע אחר של השיר. את התקליט עיבד ישראל לאם, כשהלחנים הם של אדמו"רי בית מודז'יץ.
"הכל הגיע מהסבא ר' בן ציון" אומרים הנכדים. אך גם לבנותיו, אימהותם של אותם נכדים, יש חלק בזה. הן היו פעילות כמדריכות שירה במחנות קץ של בנות בניו יורק, וגם כמנצחות על מקהלות בבתי הספר של בית יעקב, איך אומרים, "הקול נשאר במשפחה".
ניגון עם פירוש לתפילה
ממש לא קלה היא המשימה לנסות ולסכים היסטוריה של 60 שנה, שלמעשה עדיין ממשיכה ופעילה. שיריו וניגוניו של ר' בן ציון, הופעותיו, תפילותיו והקסם המיוחד שלו אותו הטביע בכל פעילותו המוסיקלית, הם משהו שלא ניתן לסכם בכתבה אחת, וגם לא בעיתון שלם. אך העובדות והסיפורים הקטנים המובעים כאן, מסייעים לשפוך מעט אור על דמותו ואישיותו המוסיקלית של ר' בן ציון, ועל האוצר המוסיקלי שלו שעודנו קיים, ושמנחיל לדורות ההמשך של המוסיקה החסידית את ההשפעה לנגינה יהודית-חסידית. אמנם את הקריירה שלו במובן המקצועי של המילה הוא כבר עזב, אך לא את פעלו המוסיקלי, אותו הוא עוד חי ונושם כל יום, עד מאה ועשרים.
לר' בן ציון יש עוד הרבה הרבה מה לתת ולהשפיע במוסיקה החסידית, אך גם יש לו (ואת זה דווקא לא היה לנו קל להוציא ממנו) הרבה מה להגיד ולהגיב על מצבה של המוסיקה החסידית של ימינו. לא הרבה מהזמרים ומאנשי המוסיקה יאהבו את מה שהוא אומר, אך את דבריו, וזאת עדות אישית שלנו, הוא אמר מתוך הלב וכביקורת בונה בלבד, בלי שמץ של אשמה נגד אף אחד. "אין כזה מושג ולא יכול להיות", הוא אומר לנו, "של 'מוסיקה חסידית מודרנית', שהרי אלו שני דברים מנוגדים. או חסידי או מודרני, יחדיו הם לא יסתדרו. חלק מהשירים של היום שבאים תחת השם מוסיקה חסידית, הם בכלל מוסיקת רוקנ'רול, חיקוי של המוסיקה מהרחוב, מהאיזורים שלא שייכים לנו" ובאשר לשירים ה"מגוירים", הוא בכלל מתפלא ושואל אותנו: "מה זו מוסיקה מגוירת? האם שייך לקחת שיר ששרים גויים במקומות טומאה, 'להלביש' עליו מילים מהמקורות וכבר הוא 'מגויר'?! לנו הרי אין את הכוחות שהיו לצדיקים קדושי עליון מן הדורות שעברו שהיו שומעים ניגון ששר גוי טמא והיו מעלים את הניגון, מוציאים את ה'קליפות' הטמאות והופכים אותו לניגון יהודי, זה כוחם של צדיקים בלבד".
ובאותו נושא, מספר לנו ר' בן ציון על הרבה מאד ניגונים יהודיים שמקורם מצדיקים קדושים, ואותם ניגונים עתיקים שעברו דורות רבים, אבדו ונעלמו לפתע פתאום, כי כנראה לא זכה הדור שלנו לשמוע ולהתענג מהם.
"ניגון חסידי אמיתי", אומר ר' בן ציון, "הוא ניגון שיוצא מתוך הלב. ניגון עם נשמה. כל הניגונים מבית אבא, הישנים והטובים, הם הניגונים היהודיים האמיתיים, והם גם יישארו עוד זמן רב. הרי מי יזכור עוד 20 או 30 שנה שיר חסידי של היום? לא הרבה! ולעומת זאת, עד היום אנו שומעים ושרים שירים שהולחנו לפני עשרות שנים, וישירו אותם גם ילדינו ונכדינו בדורות הבאים. כי הם ניגונים יהודיים אמיתיים, שמקורם מתוך הלב או בשעת שמחה של מצווה, ורק שירים כאלה יישארו לנצח".
ובדיוק על פי זה אפשר בהחלט להעיד שהוא עצמו, את לחניו וניגוניו המיוחדים, הלחין ושר רק מתוך הלב או בעתות שמחה יהודית. גם בעת התפילה, כשהוא ניצב לפני העמוד, בוקעת שירתו ועולה מתוך הלב, וממלאה את לבבות המתפללים המקשיבים לקול השירה, ולניגון שמפרש את מילות התפילה כפי שרק ר' בן ציון יכול לפרש בתפילתו ובנעימות קולו.
לי עצמי, כותב שורות אלה, זכורות היטב התפילות של הימים הנוראים לפני כ-12 שנה, כשר' בן ציון שימש כבעל תפילה בבית המדרש של חסידי מודז'יץ בפלטבוש, ניו יורק, אודה (ואבוש) כי עד אותה שנה, לא תמיד הבנתי לעומק את פירושן האמיתי של חלק ממילות התפילה. אך בתפילתו, ברגש ובנעימות המיוחדים רק לו, היטיב ר' בן ציון לפרש לי את התפילה בצורה הברורה ביותר, כפי שאף פירוש לא היה עושה לי זאת. הוא גם יודע מתי והיכן מקומו של כל ניגון, מלחניו שלו או של מודז'יץ, ולסחוף בשירתו את כל המתפללים שפירוש התפילות ברור להם עכשיו היטב, אחרי פירושו הייחודי של בעל התפילה ובעל המנגן הוותיק והמיוחד ר' בן ציון שנקר.
ר' אברהם בנקרוט: "ניגוניו של ר' בן ציון שנקר הם הדוגמא למוסיקה חסידית אמיתית"
האיש שעומד מאחורי ההפקות המיוחדות של הסדרות החדשות "מדור לדור" ו"שבת במודז'יץ" מהקלטותיו הישנות של ר' בן ציון שנקר הוא ר' אברהם בקנרוט, אמרגנו ואיש הקשר של ר' בן ציון בישראל. בקנרוט גם אחראי על הפקת הסידרה 'מודז'יץ חי' בהוצאת נועם הפקות ודוד הולשטיין, שיצאה לאור לפני כמה שנים והפכה ללהיט גודל בקרב שוחרי המוסיקה החסידית האותנטית. הסידרה מורכבת משירים וניגונים של אדמו"רי בית מודז'יץ ששר ר' בן ציון שנקר באלבומיו הרבים שהופיעו עד כה. השירים חודשו ונוספו להם עיבודים עדכניים, אך כאלה שלא פוגעים באותנטיות המיוחדת שלהם, ורק מוסיפים נופך וחן מוסיקלי לשירים שהוקלטו באולפנים של אז והיו מוגבלים ביכולת הטכנולוגית שלהם לעומת האולפנים המתקדמים והמשוכללים בני זמננו.
בקנרוט גם ליווה את ר' בן ציון שנקר בגיחותיו לארץ, והיה עמו במקומות שונים בהם ביקר. הקשר של בקנרוט עם ר' בן ציון נמשך כבר כמה עשרות שנים, ובקנרוט מגדיר זאת: "זהו סוג של חיבור בין כמה דורות: דור העבר של ר' בן ציון עם דור הביניים שלנו, כשאנו מעבירים את מורשת המוסיקה המודזי'צאית של הרב שנקר לדור הבא. וכך באמת קוראים לסדרה הבאה שיצאה בעז"ה, 'מדור לדור'. שירים של דורות שעוברים לדורות העתיד".
ר' אברהם בקנרוט
בקנרוט רואה בעבודתו זאת עם ר' בן ציון מעין שליחות, להנחיל את מורשת הנגינה החסידית לדור ההווה והעתיד המורגלים כבר לסוג אחר של מוסיקה, מודרנית וחדשנית יותר. ניגוני מודז'יץ וניגוניו של שנקר יהוו עבורם דוגמא למה שבאמת אפשר לקרוא לו מוסיקה חסידית אותנטית.
עבור בקנרוט, העבודה עם ר' בן ציון זו חוויה בפני עצמה. הוא לא מרוויח מזה כסף או שכר אחר, והקשר והחיבור לניגונים החסידיים הוא הסיפוק שלו. גם קרבתו המיוחדת של בקנרוט, כחסיד מודז'יץ, לאדמו"רי בית מודזי'ץ, לאדמו"רים זצ"ל בעל ה"אמרי אש" ובעל ה"נחלת דן" ולאדמו"ר שליט"א, מתבטאת בעשיה בתחומים רבים וגם בנושאי הניגונים. בקנרוט היה אחראי על עריכתם של רבים מכתביו של האדמו"ר בעל ה"אמרי אש" זצ"ל, סידורם והבאתם לדפוס, והוצאתם לאור של עוד הרבה קונטרסים וספרים מבית מודז'יץ ובכלל זה גם עריכתם ושימורם של תווי נגינה מניגוני החסידות.