Skip to content
28 בפברואר 2011 / עידן לנדו

על ההבדל בין "מוסרי" ל"מוסרני"

10 הבדלים שנתלים ב-'נ' אחת


1. המוסרי תוחם את שיפוטו לנתח מצומצם של המציאות; המוסרני מטיל את רשת המוסר על תבל ומלואה. המוסרי מבקש לתפוס את העיקר, שהוא העוול; המוסרני מבקש לתפוס מרובה. המוסרני יוצא מכליו לנוכח ריבוא תופעות מוזרות וחריגות; המוסרי מתבונן בהן בסקרנות בריאה, לא שיפוטית. אנשים שלא אומרים שלום; טעם קלוקל בבגדים; חוסר הקפדה על ההבדל בין חיריק וצרה; סקס בפרהסיה; פירסינג בלשון; בחורות שלא מתחתנות; קהילות של מתבודדים; אנשים בלי טלויזיה וטלפון נייד; אלכוהוליסטים; חיבה לקיטש; כרס בולטת, קמטים בצוואר; אנשים שמזדיינים בלי לאהוב; אנשים שאוהבים בלי להזדיין; דשא מפלסטיק; מלים גסות; שקרים שאנחנו מספרים לעצמנו; חורים בהשכלה; חולשה לבדיחות שואה; אנשים שלא נוסעים בדרך הקצרה; אנשים שמפספסים מקום חנייה; אנשים שסתם טועים; אופציית ההתאבדות; אדישות כלפי "מה שמעסיק את כולם"; התלהבות מזוטות; צרכנות לא נבונה; תזונה לא בריאה; אנשים שלא עושים כלום עם החיים שלהם; פאות נוכריות.

על כל אלה שופך המוסרני חרון רותח, והמוסרי חושב: כמו לכעוס על האבקת פרחים או על מחזוריות הגאות והשפל.

2. המוסרני נוהג בכוח השיפוט כמו במי האוקיאנוסים; המוסרי רואה בכוח השיפוט משאב יקר ונדיר.

3. המוסרני מביט בעולם ושואל: ממה אני סולד? המוסרי מביט בעולם ושואל: ממה הזולת סובל? המוסרני מרומם את אינסטינקט הגועל שלו למדרגה של ציווי קטגורי; המוסרי רואה באינסטינקט הגועל שלו בעיה פרטית שלא צריכה להטריד את הבריות.

4. המוסרני, בהגדרה, אינו צוחק. היות שממלכתו של ההומור היא ממלכת היחסי, ומידתו היא תמיד מידת הפער והפגימה, אין לכיסופי המוחלט של המוסרני דריסת רגל בתוכו. עבור המוסרי, לעומת זאת, ההומור הוא חלק מריקמת העולם. כמו המוסר, גם ההומור הוא תגובה הכרחית לחוסר הפשר של המציאות. רק מי שהכל נהיר לו יכול לוותר עליהם.

5. לדידו של המוסרני, זה הכל או לא כלום. או שהכל צודק וללא רבב, או ששום דבר אינו צודק. לפי שתמיד יימצא רבב כלשהו, המוסרני מוקיע את המציאות בכללותה. אך לדידו של המוסרי, הצדק הוא סולם, לא צוק נישא מעל תהום. כל שלב בסולם צודק יותר מהשלב שמתחתיו, ופחות מזה שמעליו. אולם מה שמתרחש מעליך או מתחתיך בסולם אף פעם אינו מצדיק היתקעות בשלב שבו אתה נמצא.

6. המוסרני מודד עוול גדול ועוול קטן כנגד הצדק האבסולוטי, וההבדל ביניהם מתבטל. המוסרי מודד עוול גדול כנגד עוול קטן, וההבדל ביניהם מזדקר לעין. בשעה שהמוסרני מתקהה להבדלים בין דרגות שונות של עוול, המוסרי מתכּוונן אליהן.

7. כיוון שהגינוי שבפיו של המוסרני הוא אוניברסלי, לא מובחן, ניטל ממנו עוקץ השינוי ותיקון המציאות. הגינוי הגורף, ברמת העיקרון, הופך פרדוקסלית למחילה גורפת, ברמת המעשים. כיוון שהגינוי שבפיו של המוסרי, לעומת זאת, ממוקד ובררני, הוא מזהה זירות של מאבק והופך למכשיר של תיקון.

8. תיקון הוא קודם כל תיקון עצמי וקהילתי. מבחינת המוסרני, עוול שמעוללים זרים גמורים ועוול שמעוללים הקרובים לו מצויים באותו מישור התייחסות (או אדישות); עצם הניסיון להבחין ביניהם נתפס ככפירה. המוסרי, לעומתו, מסרב לבודד את העוול מזיקת האחריות שלו עצמו כלפיו, ועל כן רואה דחיפות גדולה הרבה יותר למחות נגד "עוול קרוב" מאשר נגד "עוול רחוק". המוסרני מגדיר יחס בינארי, בין האידאל לבין המעשה, ומוציא עצמו מתוכו; המוסרי מגדיר יחס משולש – האידאל, המעשה, והמיקום שלי (או של קהילתי) ביחס אליהם.

9. המוסרני שופט את המציאות כדי להתבדל ממנה ולחזור, בסופו של המסע, אל עצמו. משום כך הוא תמיד נושק לנרקיסיסטי. המוסרי שופט את המציאות כדי להיאחז בה ביתר שאת ולהיחלץ מעצמו; משום כך הוא תמיד נושק לרליגיוזי.

10. ביסודו של דבר, המוסרני הוא פרוייקט אסתטי; המוסרי הוא פרוייקט פוליטי.

[הוראות שימוש: "מוסרי" ו"מוסרני" הם קטבים אידאליים; אנשים אמיתיים תמיד נעים ונדים ביניהם. אנשים אמיתיים יכולים גם להימצא ליד הקוטב האחד בהיבט מסוים של חייהם וליד הקוטב השני בהיבט אחר. לבסוף, אנשים אמיתיים יכולים להכיר ולדעת היכן הם ממוקמים ואף לנוע, בכוחות עצמם, אל הכיוון הרצוי להם].

[* האם כבר הבחנתם בקוביה המגניבה מצד שמאל, שבלחיצה אחת מעלה פוסט אקראי מארכיון הבלוג?]

 

32 תגובות

להגיב
  1. נועם לסטר / פברואר 28 2011 09:07

    אהבתי במיוחד את 9: המוסרי נושק לרליגיוזי. בהקשר הפוליטי (המוסרי הוא פוליטי) זה יוצר חיבורים מעניינים ולא צפויים.

  2. אורי / פברואר 28 2011 10:01

    יפה. אהבתי

    בכלל, אני חושב שהדבר היפה אצלך (ובגלל זה אני ממשיך לקרוא אותך, למרות שאני חולק על רב הדעות שאתה מציג כאן) – הוא שאתה מנסה בעקביות להצמד רק למה שניתן לתקן כאן ועכשיו בחיינו האמיתיים ולא מפזר סיסמאות ריקות של אידיאולוגיות עקרות

    תודה על הפוסט(ים)

  3. שאול / פברואר 28 2011 10:16

    לא ברור לי מדוע המוסרנות היא פרוייקט אסתטי. האסתטי (בניסוחו הקנטיאני) כרוך דווקא בהשעיית השיפוט המושגי, ביצירת המרחק הנכון מהמושא, בחוסר ההיעתרות ל"תשוקות הנמוכות" (לגועל, לדחייה, או למשיכה, לאינטרס) – כל אלה הפוכים למוסרני כפי שאתה מציג אותו. בכלל, יכול להיות שדווקא בפסילת האסתטי דבק רבב של מוסרנות?

  4. עדי / פברואר 28 2011 11:08

    מוסרני מכונה בעברית קַאקֶר

  5. הופ / פברואר 28 2011 11:12

    פוסט נהדר ומלא תובנות.

  6. TLK / פברואר 28 2011 11:27

    יופי של מאמר
    (:
    בדיוק בשביל רגעים כאלו אני שמח על קיומו של כפתור
    DONATE

    יישר כח

  7. עידן לנדו / פברואר 28 2011 12:03

    שאול, כל מה שיש לי לומר זה שיש עוד אי אלו פירושים לאסתטי מלבד זה הקאנטיאני. סעיף 10 הוא למעשה מסקנה-סיכום; הנימוקים הם כל מה שמופיע לפניו. ורק תמיהה: איפה ראית שאני פוסל את האסתטי? כשל לוגי. הבעיה היא לא עם האסתטי כשלעצמו, אלא עם הניסיון להעמיד מערכת אתית (שיפוט טוב ורע) על מוטיבציות ושיקולים אתסטיים.

  8. שני קדר / פברואר 28 2011 12:41

    לגזור ולשמור (על המקרר).

  9. גיל ג / פברואר 28 2011 14:04

    פשוט תודה

  10. עידו אקו / פברואר 28 2011 15:21

    הבחנה חשובה מאוד, במיוחד לאור הטהרנות האופפת את מחנה השמאל, לפיה כל מי שאינו עומד בסטנדרטים דיאטטים/תעסוקתיים/מיניים/טרנדיים מסוימים לא ראוי להישמע.

  11. עוז / פברואר 28 2011 15:41

    נהדר,
    איך מתרגמים "מוסרני" לאנגלית ?
    הטקסט הזה אוניברסילי אני אשמח לדעת איך מתרגמים את עיקרו לאנגלית.

  12. האמורי / פברואר 28 2011 16:24

    זה יפה ואף חשוב. אבל גם אני חייב להסתייג מהסעיף האחרון – לא ברור לי באיזה מובן מוסרנות היא "אסתטית". לא רק אצל קאנט, אלא אולי במובן יומיומי יותר, האסתטי הוא התחום שבו אפשר להפיק עניין מדברים מבלי (ומפני שזה מבלי) לשפוט אותם מוסרית. לכן דווקא המבט המרותק של האדם המוסרי ב"גאות ושפל" נשמע לי כמו לתת מקום לאסתטי.

    גל

  13. שאולי / פברואר 28 2011 16:28

    על ההבדל בין ראציונליות לראציונליזציה…

  14. עידן לנדו / פברואר 28 2011 17:02

    עוז: לא בטוח שיש תרגום מדויק. זה איפהשהוא בשדה הסמנטי של sanctimonious, self-righteous, pious

    גל: אסתטי הוא יותר מ"הפקת עניין" נטולת שיפוט. אסתטי מפיק עונג מסוים מאד, שקשור בערכים של יופי, הרמוניה, סימטריה, ניקיון, טוהר, ואפשר להרחיב עוד ועוד. אין חולק שניתן להפעיל שיפוטים אסתטיים במגוון עצום של חוויות. אבל גם בשיפוטים האלה יש להתבונן כמו בגאות ובשפל. כלומר, אין בהם עניין מוסרי. האסתטיזציה של הספירה המוסרית, לעומת זאת, נושאת עימה סכנות כבדות מאד; הקצה הידוע שלה הוא כמובן הקיטש והמוות. המוסרנות מבקשת ערכים אסתטיים (כמו ניקיון, או טוהר, או הרמוניה) במקום שבו מתבקשת השעיית השיפוט; ולהפך, כיוון שהכל נהיה "שפיט" (כי באמת, על הכל ניתן להפעיל שיפוט אסתטי) – אז הרגישות המוסרית (שאכפת לה רק מסבל ומעוול) מתרוקנת, מעוקרת.

  15. עדו / פברואר 28 2011 17:53

    עידו אקו מתי תלמד? את השם הפרטי המשותף לשנינו כותבים בלי 'י' , זה מביא לי את הקריזה כמעט כמו אנשים שמפספסים מקום חניה שאותם הייתי תולה בכיכר העיר ורוקד מסביב אם הייתי יכול.

  16. אלי א. / פברואר 28 2011 18:02

    מעניין שדווקא גדי טאוב הוא הבלוגר/הוגה דעות שנוהג לדבר על ההבדל בין מוסרנות למוסר, כבר די מזמן במיוחד בפרשת האיסור עישון בפאבים. מה שלומדים מהדמיון הזה שהרשימה לעיל היא לא ממש פוליטית. כלומר אפשר להחיל את הניתוח שלה על כותבים ימניים. למשל אורי אורבך וחגי סגל הם לא, בעוד שאברי גלעד הוא האם-אמא של המוסרניים. גלעד ארדן הוא מוסרני בעוד כצ'לה…טוב לא משנה. נדמה לי שההיגיון ברור.
    זה אולי גם מסביר למה אנחנו מסוגלים לחבב, במידה מסויימת, אנשים שלכאורה "יותר רחוקים מאיתנו בדעות שלהם". אולי כי הדעות כמו של טאוב, אורבך, חגי סגל וכו' עוזרות לנו להגדיר יותר טוב בתוך עצמנו באופן פשוט מה מוסרי ומה לא. בעוד שטיפוסים כמו אברי גלעד מטשטשים את האבחנות האלה בקרבנו.
    נ"ב
    אם למישהו יש דוגמה חות נדושה מאברי גלעד אני אשמח לשמוע.

  17. מיכל עדולם / פברואר 28 2011 22:00

    דיון מענין
    איך הייתם מגדירים את המשורר ואיש הרוח נתן זך?
    האיש הוא גזען כשמדובר ביהודים מזרחיים.

    http://hakeshethademocratit.blogspot.com/2010/07/blog-post_9176.html

    אבל כשהורגים מחבל כמו סאלח שחדה אז הוא פתאום איש מוסרי.http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1155740.html
    הוא מוסרי או מוסרני לדעתכם?
    לדעתי הוא איש שכתב כמה שירים טובים אבל הוא צבוע.

  18. רחביה ברמן / מרץ 1 2011 18:38

    חומר טוב.

  19. חגי / מרץ 2 2011 08:26

    אני מודה שאני די מזועזע מהפוסט. נדמה לי מה שמתחבא בין השורות הוא האמירה הבאה: המוסרי הוא מי שיושב שבמרכז ההגמוני, ומדי פעם מתקן משהו שמפריע בשוליים או בעיה שכולם מוכנים להסכים שהיא בעיה. המוסרני הוא, ובעצם, היא (הרי בדרך כלל הזעם מופנה לנשות מחסום ווטש, צער בעלי חיים, הפמיניסטיות, זוכרות, נעמי חזן, זהבה גלאון), אדם שהוא כל כך מופרך שאין טעם בכלל להקשיב לו.

    במילים אחרות, מה שאתה מנסה לעשות הוא אבחנה קטגורית בין טיעונים של הטובים וטיעונים של הרעים. אתה מבטל את הדיון הענייני ומסווג באופן קטגורי טיעונים (ולמרות שאתה מתחמק מזה, גם אנשים).

    שים לב שהטיעון שלך סותר את עצמו. סיווג קטגורי של סוגי טיעונים, לפי העקרונות המוצגים, הוא סיווג מוסרני ולא רצוי. הרי האדם המוסרי לא נותן לתחושת הגועל הפרטית שלו להפריע לציבור (למה הוא מרמז בקביעה הזאת, אולי לנשים שעוברות הטרדה מינית, אלימות מילולית נגד להט"בים, השפלה של עובדים זרים, פורנוגרפיה אלימה, ביטויים סקסטיים באח הגדול ועוד ועוד).

  20. עדו / מרץ 2 2011 09:18

    חגי , בכל פעם שמעלים איזו טענה על עוול שישראל עושה לערבים מיד קמים אנשי הימין וברגישות אנושית מכמירת לב מסבירים שערבים הורגים זה בזה פי כמה מאשר ישראל הורגת בהם ולכן מדוע נטפלים בכלל לישראל ? שלא לדבר על האמריקנים שהשמידו את האינדיאנים ובאים להטיף לנו מוסר.
    במקום 'מוסרני' הייתי שם את הביטוי 'יפה נפש' שהימין אוהב להשתמש בו כנגד השמאל משום מה למרות שמי שבאמת עסוק בהתייפיפות כל הזמן הוא דווקא מחנה הימין, למשל אחד הנימוקים נגד החזרת שטחים הוא 'איך אפשר להחזיר מקום יפה שכזה?' כאילו הנוף הוא סיבה מספיק טובה לדכא ולגזול אחרים. יצחק שמיר אמר פעם משפט נוראי הוא אמר 'אולי בעתיד יהיה מי שיוכל לחתום על נסיגה מהשטחים, אני לא מסוגל' כלומר, הוא מודה שהאינטרסים של מדינת ישראל הם דווקא לסגת מהשטחים אבל הוא שמיר, פשוט לא מסוגל להיות זה שידו תחתום על המסמך – יפה נפש, הוא היה ראש ממשלה באותו זמן והתחייב מתוקף תפקידו לעשות מה שטוב למדינה, לא נאה לך? קום ועזוב את התפקיד (בענייני חיסולים דווקא לא רעדה לו היד בכלל) אבל משום מה הרחובות לא התמלאו מפגינים שקראו להדיח את יפה הנפש מכיסאו.
    יש כל מיני דרכים להתחמק מהחלטות מוסריות, אחת מהן היא מוסרניות כלומר מוסריות יתר, מוסרי עושה בכל מצב נתון את הדבר המוסרי ביותר, מוסרני (יפה נפש) ידאג תמיד 'לצאת טוב' . הדוגמה הבולטת ביותר היא הציבור החרדי שכבר מזמן איבד כל קשר עם המציאות, שדן את בניו לעוני ובערות וחיים של טפילות על חשבון החילונים ופשוט אינו מסוגל לחתוך את עבותות המוסרניות שבהם הוא קשור ולעשות פעם אחת מה שצריך לעזאזל.

  21. עידן לנדו / מרץ 2 2011 10:26

    חגי, המרחק בין מה שהבנת לבין מה שכתבתי הוא כל כך עצום, שאין טעם להתחיל להסביר. אין לי מושג מאיפה שאבת את כל מה שייחסת לי. תנסה להבין שוב את ההבדל בין תחושת גועל לבין עוול (הטרדה מינית היא עוול, כל אקט של ניצול הוא כזה; לאדם שנגעל מלהט"בים, לעומת זאת, לא נגרם כל עוול).

    והקשקוש על המרכז ההגמוני, באמת…

  22. אייל לביאב / מרץ 2 2011 12:24

    אני לתומי חשבתי שמוסרי הוא אחד שאכפת לו שהחיים מסביבו יהיו טובים יותר ונעימים ומוסרני זה אחד שימסור כל דבר למישהו אחר בגלל תחושות מזויפות של עוול שנגרם לאחר.
    למוסרני בדרך כלל לא ישאר כלום וגם האחר לא יירק עליו.

  23. רמי רחמים / מרץ 3 2011 20:29

    יופי

  24. דודו פלמה / מרץ 6 2011 08:03

    מסכים עם רחביה ברמן, חומר משובח.
    ובהזדמנות נאה זו אני מזמין אותך לבקר בבלוג שלי. והפעם על פורים חג הפחד. אם קורעים את המסכה מעל ריקודי הליצנים והמולת הרעשנים, מתגלה שצהלות השמחה מחביאות מאחריהן אימה גדולה. כאילו נגזר שיתגשם מה שאימא שלי הייתה אומרת תמיד בחרדה גדולה: "חכה ותיראה, זה עוד יסתיים בדמעות"…
    פורים-מגילת הפחד, פוסט חדש:

    http://saloona.co.il/palmadu/

  25. אריאל ש / מרץ 9 2011 12:36

    מעניין. נקודה #8 צלצלה לי באוזן כמו "ענייני עירך קודמים" ולכן היא התחברה לי יפה עם נקודה #9

  26. אסתר שטיגליץ / מרץ 16 2011 09:34

    רהיטות שכיף לצטט.

  27. אשר / מרץ 27 2011 18:56

    המאמר מופלא אסור להתקע על הגדרה ספציפית כי אחת המסקנות שאתה חוזר אל עצמך או שמעולם לא עזבת אותו כי העמדה המוסרית יותר "צודקת" -הנחה סמויה – ואז השיפוט הוא ממך.ואם תפסת עמדה דיינו.תן שיפוט ואז תהיה יותר מוסרי בהגדרה .כלים נהדרים לחשיבה אתה מביא.

  28. שלומי / יולי 8 2013 16:33

    שאלתי פעם מוסרנית מובהקת, לצורך העניין, אם הייתה מצילה את זן הקופים האחרון עלי אדמות, במחיר פגיעה בלתי נמנעת בנפש של חבר. היא לא היססה להפקיר את ה׳כלב׳. בעוונותי, היה מדובר בזוגתי, וכמה שעות לאחר מכן שלחתיה אל הקופים, לתמיד.  

  29. אנדרז / אוגוסט 23 2013 19:10

    פוסט שנון ומשעשע שאני רואה לראשונה בעקבות הלינק מהטור היום. רק תהיה לגבי התרגומים שהצעת, לא הבנתי למה הרחקת לכת למונחים מהשדה הדתי. האין ההבחנה בין morality (מוסריות) ל moralism (מוסרנות) מקבילה בדיוק באנגלית לניתוח שביצעת פה במקור בעברית?

  30. דניאל / אוגוסט 23 2013 19:49

    נפלא – תודה רבה!

  31. רונן / אוגוסט 23 2013 21:33

    יפה ומעניין.
    מחכה לפוסט הבא עם ההבדלים בין "לאומי" ל "לאומני"

  32. עינבל / נובמבר 6 2013 13:04

    תודה. פוסט נפלא ונהיר. הדוגמאות כ"כ מוסיפות.
    נהניתי והחכמתי.
    עינבל

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 1,582 שכבר עוקבים אחריו

%d בלוגרים אהבו את זה: