מלטה

רפובליקת מלטה
דגל סמל
מוטו לאומי: אין
המנון לאומי: המנון מלטה
יבשת	אירופה
שפה רשמית	מלטזית ואנגלית
עיר בירה	ואלטה 35°54′16″N 14°31′32″E
העיר הגדולה ביותר	בירקירקארה
משטר	רפובליקה
ראש המדינה - נשיאה - ראש ממשלה	נשיא מארי לואיס קוליירו פרקה ג'וזף מוסקט
הקמה - עצמאות - תאריך	מהממלכה המאוחדת 21 בספטמבר 1964
שטח‏ - דירוג עולמי - אחוז שטח המים	316 קמ"ר  207 בעולם זניח
אוכלוסייה‏‏ (הערכה ליולי 2014) - דירוג עולמי של אוכלוסייה - צפיפות - דירוג עולמי של צפיפות	412,655 נפש  174 בעולם 1,305.87 נפש לקמ"ר 9 בעולם
תמ"ג‏‏ (הערכה לשנת 2013) - דירוג עולמי - תמ"ג לנפש - דירוג עולמי לנפש	11,460 מיליון $  151 בעולם 27,771 $ 52 בעולם
מדד הפיתוח האנושי‏‏ (2012) - דירוג עולמי	0.847  32 בעולם
מטבע	אירו ‏‏‏ ‏ (EUR)
אזור זמן	UTC +1
סיומת אינטרנט	.mt
קידומת בינלאומית	356+

רפובליקת מלטה (במלטזית: Repubblika ta' Malta) היא מדינה המורכבת ממספר איים הממוקמת במרכז הים התיכון מדרום לאיטליה. מיקומם האסטרטגי של האיים גרם לכך שלאורך ההיסטוריה הם נכבשו שוב ושוב. כיום מלטה היא מדינה עצמאית החברה באיחוד האירופי.

היסטוריה

מלטה יושבה לראשונה באלף ה-6 לפנה"ס. יישוב פרה-היסטורי גדול היה במקום עד הגעת הפיניקים, שקראו לאיים "מלט" (malat, פיניקית: "נמל בטוח"). בשנת 400 לפנה"ס בקירוב נכבשו האיים על ידי קרתגו, ולאחר מכן על ידי רומא, ובשנת 870 כבשו את האיים הערבים מידי האימפריה הביזנטית. לאחר סדרת מלחמות עברו האיים לשליטת הנורמנים מסיציליה ומלטה הפכה שוב לנוצרית. לאחר הכיבוש הנורמני נוצרה האצולה המלטית. עד היום קיימת באיים שיטת תוארי אצולה הכוללת שימוש ב-32 תארים. בשנת 1530 העניק קארל החמישי את השליטה על האיים לידי אבירי מסדר ההוספיטלרים, שגורשו כמה שנים קודם לכן מרודוס על ידי האימפריה העות'מאנית בעקבות עיסוקם בשוד ימי.

בעקבות עיסוקם של האבירים בשוד ספינות עות'מאניות, יצאו העות'מאנים בשנת 1565 להתקפה על בסיסם עם כוח שכלל כמה עשרות אלפי חיילים. האבירים הזעיקו תגבורת מאירופה ובעזרתה הצליחו להדוף את העות'מאנים והמצור העות'מאני כשל. שלטון האבירים הגיע לקיצו עם כיבוש האיים על ידי נפוליאון בשנת 1798. כאשר גילו תושבי מלטה כי הצרפתים בוזזים את אוצרות הכנסייה, התארגנו אנשי מסדר אבירי מלטה בפיקודו של דון מיקיל (Dun Mikiel Xerri) כנגד הצרפתים והמרד המלטזי פרץ ב-2 בספטמבר 1798. מקום כינוסם של המורדים היה במבצרי מלטה המבודדים, שם, עקב מחסור באספקת מזון או תרופות החלו להתדלדל שורותיהם. דון מיקיל ניסה, יחד עם עוד כ-50 מאנשיו לפרוץ את המצור הצרפתי, אולם נתפס והוצא להורג.

בשנת 1800 כבשו הבריטים את האיים מידי הצרפתים וכחלק מחוזה פריז של 1814, עברה מלטה רשמית לשלטון האימפריה הבריטית. האיים שימשו כמעגן אוניות ומפקדת הצי המלכותי עד שנת 1930.

בתקופת מלחמת העולם השנייה היה למלטה תפקיד חשוב עקב קרבתה לקווי האספקה הגרמניים. על גילוי אומץ הלב בשעת המצור על מלטה, הוענק לאי כולו עיטור גבורה - צלב ג'ורג' (George Cross), שכיום מופיע בסמל ובדגל המדינה. גרמניה ואיטליה הכינו בשנת 1942 תוכנית מפורטת לפלישה למלטה ("מבצע הרקולס"), אך היא לא הוצאה לפועל.

בשנת 1964 הוענקה למלטה עצמאות מהאימפריה הבריטית, וחוקת 1964 העמידה את אליזבת השנייה כראש המדינה ומינתה מושל כנציג המלכה באיים. בשנת 1973 הפכה מלטה לרפובליקה החברה בחבר העמים הבריטי ולה נשיא כראש המדינה. מלטה הצטרפה לאיחוד האירופי ב-1 במאי 2004.

פוליטיקה

הנשיא נבחר על ידי הפרלמנט וממנה את ראש הממשלה, מנהיג המפלגה שזכתה ברוב המושבים בפרלמנט (בדומה לשיטה הישראלית). הפרלמנט של מלטה מורכב מבית אחד בלבד. הנשיא, בהמלצת ראש הממשלה ממנה את השרים לכל משרדי הממשלה. כל שרי הממשלה חייבים להיות חברי הפרלמנט. הבחירות נערכות מדי 5 שנים.

משנת 1993 מלטה מחולקת ל-68 מועצות מקומיות.

מלטה וישראל

בין ישראל ומלטה מתקיימים יחסי ידידות במסגרת יחסיה של ישראל עם האיחוד האירופי. באוקטובר 1995 חוסל במלטה פתחי שקאקי - מייסד תנועת הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני על ידי שני מתנקשים, פעולה המיוחסת למוסד הישראלי. באפריל 2005 חתמו סגן ראש הממשלה ושר החוץ דאז סילבן שלום ושר החוץ של מלטה, מיכאל פרנדו על הסכם שיתוף פעולה בתחום הבריאות והרפואה בין שתי המדינות. שלום אמר בטקס כי הוא מקווה שההסכם יסייע בהעמקת היחסים ושיתוף הפעולה בין שתי המדינות, במיוחד בתחום הכלכלי. למרות זאת לישראל אין שגרירות במלטה, אלא רק מחלקה שעוסקת ביחסי שתי המדינות בשגרירות ברומא. למלטה יש שגרירות בתל אביב.

באוקטובר 2005 הציע ראש ממשלת מלטה, לורנס גונזי, לרשות הפלסטינית עזרה בבניית נמל מתקדם בעזה ובהקמת מתקן להתפלת מי ים. לדבריו, מתן עזרה מסוג זה יכול להפחית את המתח באזור.

ב-17 באוקטובר 2013 ערך ראש ממשלת מלטה גוז'ף מוסקאט ביקור בישראל אשר במהלכו נפגש עם נשיא המדינה שמעון פרס. ביקור זה היווה ביקור ראשון רשמי של ראש ממשלת מלטה בישראל.

כלכלה

משאב הטבע העיקרי הוא אבן הגיר, מיקום גאוגרפי נח וכח עבודה יצרני. מלטה מייצרת רק כ-20% מהמזון שלה, יש לה מקורות מים מוגבלים ואין לה מקורות אנרגיה טבעיים. כלכלתה תלויה בסחר הזר (משמשת כנקודת מעגן לספינות מטען), ביצור (בעיקר אלקטרוניקה וטקסטיל) ובתיירות. במלטה יש חברות פרטיות אשר נמצאות בפיקוח ממשלתי ושווקים ליברליים. מלטה ותוניסיה דנות בשימוש מסחרי הדדי במים הטריטוריאליים שבין שתי המדינות.

גאוגרפיה

מלטה

(למפת מלטה מוגדלת)

 

ולטה

ויקטוריה

בירקירקארה

לואה

קומינו

מלטה

(למפת מלטה רגילה)

 

ולטה

ויקטוריה

בירקירקארה

לואה

קומינו

מלטה

מלטה מורכבת מארכיפלג במרכז הים התיכון בערך 93 ק"מ דרומית לסיציליה. רק שלושת האיים הגדולים (מלטה, גוזו וקומינו) מיושבים בקביעות.

המפרצים הרבים מאפשרים נמלים טובים. פני השטח בתוך האיים, המיושבים בצפיפות מתאפינים בגבעות נמוכות. הנקודה הגבוהה ביותר היא טה'דמיירק אשר נמצאת באי מלטה. האי הראשי והגדול מבין השלושה הוא מלטה, בו שוכנת רוב האוכלוסייה והבירה - ואלטה. האי השני בגודלו הוא גוזו ובירתו - ויקטוריה. האי השלישי בגודלו - קומינו, קטן משמעותית מהאחרים, חסר כבישים סלולים ובשטחו מלון בודד.

האקלים המקומי הוא ים תיכוני.

דמוגרפיה

מלטה היא אחת המדינות הצפופות בעולם עם בערך 1,250 תושבים על קמ"ר. מקור רוב האוכלוסייה הוא ערבי, בריטי, איטלקי, ופיניקי. רוב התושבים הזרים במלטה הם בני הלאום הבריטי. ישנה קהילה מוסלמית בת 2,500 נפש, ורבים מהם נשואים לבני האי המקוריים.

הדת הרשמית במדינה היא הנצרות הקתולית, אך יחד עם זאת יש חופש פולחן לבני כל הדתות. במלטה שתי שפות רשמיות - מלטזית (שפה שמית) ואנגלית, אך גם איטלקית מדוברת בפי רוב התושבים.

מלטה הייתה למדינה האחרונה באיחוד האירופאי שלא התירה גירושין, עד לעריכת משאל עם במאי 2011 בו מרבית האזרחים הצביעו בעד גירושין. תוצאות המשאל התקבלו על ידי הממשל המלטזי.‏

תרבות

האיים מלטה וגוזו היו נתונים להשפעות תרבותיות שונות, והדבר ניכר בתרבותם של תושבי שני האיים. כמעט כל התושבים הם נוצרים קתולים, ומנהגיהם הדתיים דומים למנהגים המקובלים בדרום איטליה. החגים שנקבעו בכנסייה הקתולית לזכר קדושים או לזכר מסורות המקובלות בקרב נוצרים קתולים מורגשים במלטה ובגוזו יותר מאשר בקהילות קתוליות אחרות. חלק גדול מהחגים האלה מוכרים כימי שבתון ברפובליקה של מלטה, והם נחגגים בתהלוכות או בעצרות גדולות. ברחובות הערים מוצבים פסלי איקונין, ומקומות שבהם ביקר האפיפיור מסומנים בכתובות. עד לשנות ה-70 של המאה ה-19 הייתה מאוד מקובלת קבורה בכנסיות. במטרה להפסיק מנהג זה, המושל הבריטי נתן הוראה להקים בית העלמין חדש - בית קברות אדולוראטה שפעיל עד היום.

השפה המלטית (מכונה גם מלטזית) התפתחה מניב צפון-אפריקני של השפה הערבית, אולם עקב השפעה חזקה של שפות אירופיות, בפרט איטלקית בניב של סיציליה ואנגלית בריטית, היא התרחקה במידה רבה מן הערבית. עדיין יש לה מאפיינים מובהקים של שפה שמית, אולם הפונולוגיה שלה שונה מהפונולוגיה הערבית, והיא משופעת במילים שאולות מאיטלקית ומאנגלית. השפה המלטית נכתבת באותיות לטיניות בשיטה שהתפתחה משיטת הכתיב האיטלקי. הכתיב פונטי בדרך-כלל, אולם עדיין יש ייצוג בכתב לעיצורים לועיים שכמעט נעלמו בהגייתם של רוב התושבים. יש הבדלים בין לשונם של תושבי האי מלטה לבין תושבי האי גוזו, כשהניב של גוזו נוטה להיות שמרני יותר, בעוד הניב של מלטה מושפע יותר מהשפות האירופיות. מונחים ושמות מעולם הדת שאולים מאיטלקית, והם שונים מאוד מאלה המקובלים בקרב הערבים הנוצרים. מונחים מתחום האדמיניסטרציה והמדע שאולים בדרך-כלל מאיטלקית או מאנגלית. רוב המלטים מדברים אנגלית ואיטלקית כשפות זרות. השפה האנגלית נחשבת שפה רשמית בצד השפה המלטית. המלטים נוטים בדרך-כלל להצניע את הקשר של שפתם לשפה הערבית, ומעדיפים לראות בה שפה שמית עצמאית. לפעמים מוצגת השפה המלטית כגלגול של השפה הפונית, ניב של השפה הפיניקית שדובר בקרתגו, אולם אין לדעה זו תימוכין בבלשנות ההיסטורית.

השפעת השלטון הבריטי במלטה ניכרת במאפיינים שונים של האדמיניסטרציה, התחבורה ועוד. השפה האנגלית מוכרת כשפה רשמית בצד השפה המלטית, והיא נלמדת בבתי הספר. המלטים נוהגים בצד שמאל של הכביש, כמקובל באנגליה ובמושבות בריטיות לשעבר. צלב ג'ורג', עיטור הכבוד הגבוה ביותר שמעניק מלך בריטניה לאזרחים שגילו גבורה ואבירות, מופיע על דגל מלטה כזכר להענקת העיטור לתושבי מלטה מאת המלך ג'ורג' השישי על הגבורה שגילו במלחמת העולם השנייה. אף כי בתרבותם של תושבי מלטה וגוזו ניכרת השפעה איטלקית חזקה, התרבות הבריטית אינה זרה להם, כך שמבקרים בריטים מרגישים בדרך-כלל נוח יותר במלטה מאשר בדרום איטליה.

יהדות מלטה

היהודים הראשונים שישבו במלטה התיישבו בה כבר במהלך שלטון האימפריה הרומית באי, ואפשר שעוד מימי הפיניקים. נוכחות יהודית רציפה התקיימה באי תחת שלטון הביזנטים, הערבים, וממלכת סיציליה ששלטה באי מהמאה ה-11, ותחת שלטונה פרחה הקהילה. כאשר אוחדה ממלכת סיציליה עם ממלכת אראגון, השתנה לרעה היחס ליהודים, והם גורשו במסגרת גירוש ספרד ב-1492.

יהודים מטורקיה וממקומות אחרים שנפלו בשבי האבירים ההוספיטלרים ששלטו באי מ-1530 עד 1798, ולא הצליחו לפדותם, הקימו במלטה קהילה יהודית חדשה. האי נפתח להתיישבות חופשית של יהודים לאחר כיבושו בידי נפוליאון וסילוק האבירים ב-1798. בתקופת השלטון הבריטי באי, שהחלה עם גירוש הצרפתים ב-1800, החלה הגירה מצומצמת של יהודים למלטה, אך הקהילה לא מנתה מעולם יותר מכמה עשרות אנשים ולא תמיד היה בה רב. במהלך מלחמת העולם השנייה יהודי מלטה לא נפגעו שכן הפלישה שתוכננה אליה על ידי מדינות הציר לא יצאה מעולם אל הפועל. כמה יהודים מגרמניה אף מצאו באי מקלט בשנות השלושים.

ב-1979 נהרס בית הכנסת הישן של הקהילה בבירה ולטה, ובינואר 2000 נחנך בית כנסת חדש. כיום יש במלטה כ-100 יהודים.

ב-2013 הוקם במלטה בית חב"ד על ידי הרב חיים שלום והרבנית חיה מושקא סגל. מרכז חב"ד מלטה מפעיל את "לחיים", מסעדה כשרה למהדרין היחידה בכל מלטה. אפשר במלטה להנות משוק הויקטוריוזה ומשוק יו אב המטבוחאהה.

ראו גם

• מלטה יוֹק

לקריאה נוספת

• רוברטס, לסלי. ספיטפייר מעל מלטה, הוצאת מערכות, 1960.

קישורים חיצוניים

• היסטוריה של מלטה (אנגלית)
• תומר פרסיקו, האלה הגדולה של מלטה.
• סקירה על מלטה באתר ynet
• עמרי גלפרין, מרחבא, הגעת למלטה: בילוי אירופי עם ניחוח ערבי, nrg, ‏28.8.2010
• אילנה שטוטלנד, חופשה מהסרטים: ביקור במלטה, באתר nrg‏, 29 ביוני 2011
• מרכז חב"ד מלטה והמסעדה הכשרה
• סרטון, פגישת ראש ממשלת מלטה עם שמעון פרס
• הגר כוכבי, מלטה: המדריך המלא, באתר ynet‏, 23 ביולי 2014

הערות שוליים

מדינות ואזורים לחופי הים התיכון
איטליה · אלבניה · אלג'יריה · בוסניה והרצגובינה · טורקיה · יוון · ישראל · לבנון · לוב · מונאקו · מונטנגרו · מלטה · מצרים · מרוקו · סוריה · סלובניה · ספרד · צרפת · קפריסין · קרואטיה · תוניסיה טריטוריות חסות של הממלכה המאוחדת: אקרוטירי ודקליה · גיברלטר טריטוריות לא עצמאיות: הרשות הפלסטינית · הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין