Wittgenstein

Wittgenstein, as represented by Kripke, proposes a sceptical argument against traditional realism about meaning, as well as a sceptical solution in favor of a (non-factualist) communitarian view. Davidson, in variety of papers, puts forward an argument against a certain view about meaning, which treats knowledge of shared rules or conventions, considered as fixed in advance of a particular conversation and occasion, as necessary and sufficient for success in communication, a view which we may call the “common view” (since he takes it as a view that many philosophers commonly endorse ), or “conventionalism”. Having rejected this view, Davidson goes on to offer an alternative approach towards meaning, which explains success in communication on the basis of success in mutual understanding. I will try to characterize Kripke’s Wittgenstein’s and Davidson’s arguments and views, and end with some questions about a potential comparison between them.

One of the striking similarities between the Paul Tillich’s and Ludwig Wittgenstein’s thoughts on religion is a common insistence on the balance between, on the one hand, not surrendering it to a form of scientific discourse, such that it is rendered something of an explanatory hypothesis in view of perceived phenomena or questions, and, on the other hand, approaching the subject with “utmost seriousness,” trying to understand it on its own terms and from within its own forms of discourse. “An honest religious thinker is like a tightrope walker,” claims Witt, who “almost looks as though he were walking on nothing but air.

This paper argues that there are no mental representations. At least, there are no mental representations if we think of these as structures that bear mental content. There are no mental representations because there is no mental content. More accurately, if there is such content, we are unable to say very much about it: not the sorts of things we need to be able to say if we want to believe in an apparatus of mental representations. This does not mean that there is no content. On the contrary, there is plenty of it: the world may even be a totality of it. But this content is not specifically mental.

-F. Di Lorenzo Ajello, Mente, azione e linguaggio nel pensiero di John R. Searle, FrancoAngeli, 1998

-J. L. Austin, Come fare cose con le parole, a cura di C. Penco e M. Sbisà, Marietti, 1987

- J. Habermas, Teoria dell’agire comunicativo, Il Mulino, 1986

-J. Locke, Saggio sull'intelletto umano, a cura di N. Abbagnano, UTET, 1982

-L. Wittgenstein, Ricerche filosofiche, Einaudi, 2009

-P. Grice, Logica e conversazione. Saggi su intenzione, significato e comunicazione, Il Mulino, 1993 

Introdução à psicanálise
Sobre o Amor 9
[Fábio Belo e Lúcio Marzagão]
Avareza e Perdularismo 35
[Fábio Belo e Lúcio Marzagão]
O Umbigo e o Cogumelo: sobre a subjetividade em Freud 59
[Fábio Belo]
O inconsciente como produtor de impossibilidades 68
[Fábio Belo]
Psicanálise e Pragmatismo
A clínica e a reflexão moral 78
[Fábio Belo]
Ética e Clínica: apologia de um saber menor 87
[Fábio Belo e Lúcio Marzagão]
A Metáfora Freudiana: Para uma Mudança Paradigmática na Psicanálise 103
[Fábio Belo e Lúcio Marzagão]
Críticas ao mito do bebê solipsista de Freud 126
[Fábio Belo]
Notas sobre Linguagem, Inconsciente e Pragmatismo 137
[Fábio Belo e Antonio Marcos Pereira]
O Estilo de Wittgenstein e a Função Terapêutica de
sua Filosofia: Escrever para Reconhecer a Própria Face 153
[Fábio Belo]
História da Psicanálise
Tragédia e Ironia na História da Psicanálise 168
[Fábio Belo]

To θέμα της ομιλίας είναι το Τρακτάτους και ο Μύθος του Δεδομένου. Εντοπίζουμε το Μύθο στη σχέση λογικών κανόνων με τη γλωσσική χρήση την οποία διέπουν. [Does the Tractatus fall prey to the Myth of the Given? We find the Myth determining the way logic applies to language use (5.557)]

The problem of evil is not only a logical problem about God’s goodness but also an existential problem about the sense of God’s presence, which the Biblical book of Job conceives as a problem of aesthetic experience. Thus, just as theism can be grounded in religious experience, atheism can be grounded in experience of evil. This phenomenon is illustrated by two contrasting literary descriptions of aesthetic experience by Jean-Paul Sartre and Annie Dillard. I illuminate both of these literary texts with a discussion of the 18th Century philosopher Lord Shaftesbury’s concept of ‘enthusiasm’.

Relacions i distàncies entre les tradicions "continental" i "analítica". L'autor sosté una unitat de desenvolupament entre elles (mundanització del sentit i naturalització del significat) i la persistència d'un hiat ontològic (ontologia de l'esdeveniment i ontologia de la factualitat)

Relaciones y distancias entre las tradiciones "continental" y "analítica". El autor sostiene una unidad de desarrollo entre ellas (mundanización del sentido y naturalización del significado) y la persistencia de un hiato ontológico (ontología del acontecimiento y ontología de la factualidad)

Relations and distances between the "continental" traditions and "analytical". The author holds a development unit including (mundanization of sense and meaning naturalization) and the persistence of an ontological hiatus (event ontology and ontology of factuality)

This article analyses the Italian philosopher and anthropologist Ernesto De Martino’s The Land of Remorse from a philosophical viewpoint. After having presented the main Demartinian concepts (e.g. ‘presence’ and ‘crisis of presence’) and examined the phenomenon of ‘tarantism’ (that is a magical-religious ritual practiced in southern Italy), the author interprets ‘ritual symbols’ as useful ‘fictions,’ which permit to resolve the problem of ‘indeterminacy’ (that refers to vague objects and unknown events), and rescue the human Self from psychological and existential crisis.

מושג המשחק
והקשר שלו לאפשרויות של שינוי פוליטי /
תקציר:
בהרצאה אציג את מושג המשחק בהקשריו הפוליטיים, מתוך כוונה להתמודד בעזרתו עם השאלה האם וכיצד שינוי בשדה הפוליטי הוא מן האפשר. בְּעולם משולל עוגנים טרנסצנדנטיים. החשיבה על המשחק תסייע לי להציג מודל שבו שלושה טיפוסי משַחקים השונים זה מזה ביחסם אל כללי המשחק; יותר מכך – היא תאפשר לי להראות עד כמה פרומים ועמומים הגבולות שקיימים לכאורה בין הטיפוסים האנליטיים השונים של המשַחקים.
שאלת היתכנותו של שינוי חברתי מעסיקה את ג'ודית בטלר בספרה "טענת אנטיגונה". עבור בטלר, אנטיגונה היא מופת למי שמצליחה לא רק לקרוא תיגר על חוקי המשחק של הסדר הסמלי, אלא גם לפרוץ מגרש חדש ותקדימי – שכן על אף שהיא מתה, "המעשה שלה נחקק בשפה". בהרצאתי אבקש להרחיב את דיונה זה ולהאירו באמצעות מושג המשחק, כפי שפוּתח בכתיבתם של הפסיכואנליטיקאי דונלד ויניקוט ושל הפילוסוף לודוויג ויטגנשטיין.
אף שהתחום החברתי-פוליטי הוא לא בהכרח המגרש הביתי של שני הוגים אלה, לטענתי יכולה להיות לכתיבתם על משחק תרומה חשובה לסוגיה שמעסיקה את בטלר ורבים אחרים. בין תחומי המחקר של ויטגנשטיין וויניקוט ישנו לכאורה מרחק רב, אך העיון בדיוניהם על אודות מושג המשחק מגלה כי לשניהם משותפת העמדת רעיון ההסכמה בבסיס החיים החברתיים. בהרצאה אשרטט את הקשר בין רעיונות אלה לבין רעיון הפרפורמטיביות של בטלר, אשר על פיו כל ניסיון לפעול על פי כללי המשחק הוא ניסיון פרשני שמקבל את מובנו מההקשר שבו הוא מתבצע. כפי שאראה, לתפיסה זאת יש השלכות מרחיקות לכת לגבי שאלת היתכנותו של שינוי פוליטי ולגבי היחס בין גישות שונות לכללי המשחק.
התרומה המיוחדת של המפגש הלא טריוויאלי בין בטלר לבין ויניקוט וויטגנשטיין טמונה בין השאר באפשרות להאיר כך את הנקודה העיוורת אצל השניים האחרונים לגבי משחק ומשמעות, המביאה אותם להתעלם מההיבטים האלימים הפוטנציאליים של המשחק; תרומה נוספת היא ההזדמנות להעמיק כך בסוגיית החריגה מכללי המשחק, ולנסח באופן פורה את האפשרות לחריגה שעדיין מצליחה להישאר באזור הגבול העמום של כללי המשחק, ושמאפשרת – כדברי בטלר – "לכתוב אותם מחדש או אפילו לכתוב אותם לראשונה".
בגלל מגבלות זמן וטעמים נוספים, לא אפרוש בהרצאה סקירה ממצה של התייחסויות תיאורטיות למושג. סקירה כזאת ניתן למצוא במאמרו של יאיר ליפשיץ בגיליון 9 של "מפתח" בעקבות ההרצאה שלו על משחקיות בכנס הלקסיקלי ה-11.

This chapter seeks to understand how the personal relationship forged by Christ through ecclesial practices provides the necessary context for our justifiable trust in Christ as the supreme exemplar. I proceed in four movements. The first introduces the work of two ecclesial ethicists whose work it is the hope of this study to extend, Stanley Hauerwas and Samuel Wells. The second extends concepts introduced in chapter 4, regarding our experience of being addressed by and responding to Christ, by developing a thicker concept of the particularity of human agents in our encounter with Christ. The third movement provides an exegesis of Hooker's account of the sacraments, demonstrating how our encounter of the real presence of Christ in practices generates and sustains our personal relationships with him. The final movement synthesizes the work of Sam Wells and Linda Zagzebski to propose that the personal relationship with Christ caused by the Spirit via ecclesial practices leads ultimately to “thick concepts” that are productive of virtue. I conclude the chapter by considering how the Hookerian account answers key critics of the ecclesial ethicists. In particular, I respond to criticisms by John Webster and Christopher Insole of Stanley Hauerwas and others who emphasize the priority of practices. One fruit of this defense is an answer to charges against Hauerwas of sectarianism. A second fruit is an indication of a potential path toward wedding a largely Barthian Christology with a positive account of the sacraments and a "Barthian virtue ethics."

As Rossi Landi writes, Wittgenstein «constantly denounces various aspects of philosophical alienation from the standpoint of language». This contribution is about Wittgenstein’s critique of language and the übersichtliche Darstellung that is the method identified by Wittgenstein as a kind of way out of philosophy, but not from philosophy.