תינוק שנפטר בתוך 30 הימים הראשונים לאחר לידתו אינו נחשב כמי שהגיע למעמד של 'בר קיימא' (בעל יכולת קיום) ולכן מנהגי הקבורה והאבלות לגביו במסורת היהודית שונים. למעשה, משפחתו של תינוק כזה אינה נדרשת לקריעת הבגד כסמל לאבלות, לישיבת שבעה ולאמירת קדיש. מציאות הלכתית זו, בה לא מתאבלים על תינוק רך שנפטר בימים הראשונים לחייו מהווה הקלה לחלק מן המשפחות ואילו על משפחות אחרות מקשה מאד. רצונם של חכמים שהנהיגו כלל זה היה להקל על ההורים האבלים ולפטור אותם מדיני האבלות. חלק מן המשפחות אכן מרגישות שירד מעל כתפיהן עול השבעה, ואילו לאחרות חסרה מסגרת האבל היהודית הקבועה בה ניתן להתמודד עם האובדן בחיק החברה והמשפחה. משפחה המעוניינת בכך תוכל לנהוג מנהגי קבורה ואבלות, כפי שיפורט להלן.
איזה תינוק נכלל בהגדרת 'נפל'?
'נפל' הינו תינוק שנפטר במהלך חודשי ההריון, במהלך הלידה או במהלך 30 הימים שלאחר מכן. העובדה שהתינוק שהה זמן מסוים באינקובטור המדמה רחם אינה משנה לענין זה, שכן הזמן הקובע הוא זמן הלידה עצמה. תינוק שעבר את גיל חודש יצא מגדר 'נפל' ונחשב לתינוק 'בר קיימא' (שיש לו קיום). אם חלילה יחלה תינוק שכזה וימות, ייחשב כילד לכל דבר ומשפחתו תתחייב באותם מנהגי קבורה ואבלות הנהוגים בעקבות פטירת מבוגר.
עבור תינוקות הנולדים חולים מאד, עם מומים שאינם ברי ריפוי, אשר הצפי לגביהם הוא שלא יישארו בחיים, מתארכת תקופת הביניים עוד. במקרים כאלה יכולה תקופת הזמן בה התינוקות נחשבים כ'נפל' להימשך יותר משלושים יום. כך אם לאף רגע אחד לא היו התינוקות מחוץ לכלל סכנה ולבסוף נפטרו מאותה מחלה עמה נולדו. במקרה כזה, גם אם התינוק נפטר לאחר חודשיים, שלושה או ארבעה, עדיין ייחשב כנפל.
מנהגי קבורה ואבלות
אם התינוק נפטר לפני גיל שלושים יום, בטלים למעשה כל מנהגי האנינות (מנהגי האבל שבין המוות לקבורה), הקבורה והאבלות. הקבורה מתבצעת ללא טקס וללא נוכחות ההורים, והתינוק נקבר בחלקת קבר אישית באזור מיוחד המיועד לשם כך, ללא מצבה. גם מנהגי האבלות שונים – הורי התינוק ואחיו לא מחויבים לקרוע קריעה בבגד, לומר קדיש לשבת שבעה ולנהוג מנהגי אבלות, אם כי ההלכה מאפשרת להם לעשות זאת אם רצונם בכך.
סדרי הקבורה
בתחילת אוגוסט, 2014 פורסם חוזר של משרד הבריאות ובחודש ספטמבר, 2014 פורסמו נהלים של המשרד לשירותי דת ובהם נהלים חדשים של קבורת נפלים, עוברים ו"תינוקות רכים". התיאור למטה מתיחס לתקופה שקדמה לנהלים החדשים וישתנה בקרוב עם יישומם של הנהלים החדשים בבתי החולים ובחברות הקבורה. השינוי הגדול מהמצב הקודם מתיחס לעוברים שמתו מהשבוע ה-20 של ההריון ויכולת ההורים לבחור במידה מסויימת של השתתפות בקבורה וידיעת מקום הקבורה. לעת עתה – צרו איתנו קשר לאבהרות נוספות ולסיוע ותמיכה.
ברוב המקרים מחתימים בתי החולים את הורי התינוק על טופס המאשר להם לטפל בסידורי הקבורה בעצמם, ללא התערבות ההורים. אם המשפחה מסכימה לכך, ייצור בית החולים קשר עם חברה קדישא העוסקת בקבורת נפלים, והיא תערוך את הקבורה. בחלק מבתי החולים תינתן להורים אפשרות לערוך פרידה מן התינוק לפני הבאתו לקבורה, אך לא תינתן לה אפשרות לנכוח במקום. הקבורה עצמה מתבצעת על ידי קברני חברת הקדישא, כאשר אחד מהם נושא את התינוק בחיקו, בלא מיטת קבורה (אלונקה) ובלא תכריכים (הגופה תהיה עטופה בסדין לבן במקום בתכריכים). טהרה (רחיצת הגופה לפני הקבורה) כן נערכת, בדומה לטהרה של נפטרים אחרים. אם הנפטר הוא תינוק זכר שטרם הגיע לגיל 8 ימים ולא עבר ברית מילה, תבצע החברה קדישא מילה לגופת התינוק לפני קבורתו. אין מדובר בברית מילה טקסית הכוללת ברכות ופסוקים, אלא בעצם פעולת המילה הנעשית על ידי מוהל או על ידי איש חברת הקדישא. כמו כן, במידה ולא ניתן שם לתינוק הנפטר, תיתן לו חברת הקדישא שם לפני הקבורה. התינוק ייקבר באזור מיוחד המיועד לקבורה של עוברים ושל תינוקות שנפטרו בלידתם או בימים הראשונים לחייהם. לקברים אלה אין ציון מקום ברור ואין מניחים עליהם מצבה. כמו כן, טקס הלוויה לא יכלול אמירת קדיש, עמידה בשורה וניחום אבלים. כאמור, בדרך כלל לא תינתן למשפחה אפשרות לנכוח במקום.
ברוב המקרים לא מציעים בתי החולים אלטרנטיבות להסדר זה, ועל כן ההורים אבלים המעוניינים לדאוג להסדרי הקבורה בעצמם, להיות נוכחים בשעת הקבורה ולהניח מצבה על קברו של ילדם, צריכים לומר זאת במפורש ולחפש חברת קבורה אשר תסכים לכך. במסע לוויה כזה יכולה משפחה הרוצה בכך לומר קדיש על התינוק (בנוכחות מנין גברים יהודים) וכן לומר פרקי תהלים כמקובל בלוויה רגילה. אם בוחרת המשפחה גם לקרוע קריעה בבגד על הנפטר, היא יכולה לעשות זאת, אך בלא הברכה הנאמרת בלוויות רגילות בשעת הקריעה. נוהל נשיאת התינוק (בחיק ולא במיטה-אלונקה) ועיטופו (בסדין ולא בתכריכים) נשאר בדרך כלל כפי שנהוג.
ייתכן ולשם קבורה בחלקה רגילה ומובחנת יצטרכו ההורים לשלם סכום לא מבוטל, שכן מדובר ברכישת חלקה לאחר פטירה, שאין לה תעריף. משפחות אחרות יעדיפו לפנות לבתי עלמין לקבורה אזרחית, לעתים בתשלום גבוה אף יותר.