באלג'יריה, או כפי שהיא נקראת היום, הרפובליקה האלג'יראית הדמוקרטית העממית, חיים ברברים וערבים. כמיליון וחצי ברברים גרים באזור המדברי וכ-90% מהאלג'יראים גרים בחלק הצפוני ליד חוף הים. הדת השלטת באלג'יריה היא האסלאם.

האוכלוסייה הבֶרבֶרית המקורית הייתה תחת שלטון זר במשך 3000 השנים האחרונות. הפיניקים (סביב ה-1000 לפנה"ס) והרומאים (סביב 200 לפנה"ס) היו הכובשים העיקרים עד בוא הערבים במאה ה-8 לספירה. הצרפתים פלשו לאלג'יריה ב-5 ביולי 1830. התנגדותה העיקשת של האוכלוסייה המקומית בראשות עבד אל-קאדר אל-ג'זאירי האטה את הכיבוש, והמדינה נכבשה רק בתחילת המאה ה-20, כאשר המעוז הברברי האחרון נפל לידיהם. עם כיבוש אלג'יריה על-ידי הצרפתים, אלג'יריה הפכה לחלק אינטגרלי מצרפת, סטטוס שאבד לה רק בזמן הרפובליקה הרביעית (1946-1958). מאות אלפי מתיישבים מצרפת, איטליה ספרד ופורטוגל התיישבו באלג'יריה. מתיישבים ממוצא אירופאי, והיהודים, שקיבלו אזרחות צרפתית, זכו ליחס של אזרחים עם ייצוג בפרלמנט. בשנת 1954 חזית השחרור הלאומית פתחה במלחמת גרילה כנגד הצרפתים. אחרי כמעט שמונה שנים של לוחמה בלתי פוסקת הם הצליחו לגרש את הצרפתים בשנת 1962. עם נסיגת הצבא הצרפתי, ברחו רוב המתיישבים האירופאים והיהודים לצרפת.

קהילת יהודי אלג'יריה

קהילת יהודי אלג'יריה נחשבת לאחת מהקהילות העתיקות מבין הקהילות היהודיות בארצות ערב. חוקרים מיחסים את ראשיתה לפני 2,500 שנה בקירוב, כאשר היהודים הגיעו עם הכובשים מצור וצידון לאלג'יריה. כאשר ניסו המוסלמים לפלוש לאלג'יריה בתחילת המאה ה-8, בלמו אותם כוחות ברברים-יהודים שבראשם עמדה המלכה אל-קהינה. בשנת 1391 בעקבות פרעות ביהודי ספרד, פליטים רבים הגיעו לאלג'יריה והפכו את אלג'יר למרכז כלכלי ותרבותי משגשג. בין הנמלטים מספרד, היו גם הריב"ש (ר' יצחק בן ר' ששת ברפת- 1326-1408) והרשב"ץ ( הרב שמעון בן צמח דוראן 1361-1444) מגדולי חכמי ספרד במאה ה-14 ואשר שימשו כרבני אלג'יר ופסקתם הורתה הלכה ליהודי צפון אפריקה במשך דורות רבים. גם ר' אפרים אלנקווה, נמלט מספרד למאראכש שבמרוקו ומשם לטלמסן שבאלג'יריה לאחר שאביו הועלה על מוקד לקידוש ה' בגזרות הנוצרים ביהודים בספרד. הוא שימש כרבה של העיר טלמסן ונחשב לצדיק וקדוש ומלומד בניסים. בעקבות גירוש ספרד בשנת 1492, הגיעו פליטים נוספים להתיישב באלג'יריה, וביניהם בעלי כישרונות גדולים, כגון הרופא שמואל אלאשקר מגראנאדה שהגיע לתלמסאן והפך להיות שם 'ראש רופאי' העיר ומקורב לשליט. בסוף המאה ה-17 תחילת המאה ה-18, הגיעו לאלג'יריה בניהם של אנוסים מאיטליה. בשנת 1830 מנו יהודי אלג'יריה כ-30,000 נפש. גורם מרכזי בהתפתחות היהודים בצפון אפריקה, הייתה התפתחותו הכלכלית של אזור המגרב המזרחי (בעיקר מאלג'יר ומזרחה עד תוניסיה). ערי הנמל כגון הוניין ובג'איה הפכו למרכזיות, בזכות הסוחרים היהודיים. בשנת 1870 קיבלו יהודי אלג'יריה אזרחות צרפתית אשר נשללה מהם בזמן מלחמת העולם השנייה, כאשר משטר וישי רדף את 117,000 יהודי אלג'יריה. בזמן מלחמתה של אלג'יריה על עצמאותה, סבלו היהודים מאוד ועם סיומה עזבו אותה כ-130,000 יהודים, רובם לצרפת ולישראל. כיום, לפי הערכה, יש בין 100 ל-200 יהודים בכל אלג'יריה.

מעמד היהודים באלג'יריה

יהודי אלג'יריה "זכו" למעמד ה"ד'ימי"-מעמד של נתין ולא של אזרח, מעמד אשר כמעט לא השאיר ליהודים שום זכויות ואף פגע בהם קשות - כלכלית וחברתית.

בשנת 1830, נכבשה אלג'יריה על ידי צרפת וב-1870 בהתאם ל'פקודת כרמיה' ניתנה ליהודים באלג'יריה אזרחות צרפתית. בזמן הכיבוש מנתה הקהילה היהודית באלג'יריה כ-40,000 נפש והתחלקה לשלוש קבוצות. 1. הקהילה הגדולה ביותר, גרה בערי החוף כגון אלג'יר ווארהן 2. קהילת פנים הארץ כגון טלמסן וגלמה 3. קבוצת היהודים הנודדים שחיו באזורים ההרריים בפנים הארץ.

החירויות שזכו להם היהודים בגין 'פקודת כרמיה', לא הוענק לכל התושבים הערבים באלג'יריה ועל כן, היה לצנינים בעיני המוסלמים דבר שגרר פרעות נוספות ביהודי אלג'יריה (1881- פרעות בטלמסן, 1883- פרעות באוהראן, 1882- פרעות באלג'יר ועוד) עלייתה של גרמניה הנאצית, והתעמולה הנאצית ששטפה את אירופה חדרה גם לאלג'יריה וחיזקה את השנאה כלפי היהודים. ב-1934, ארע טבח בקונסטנטין שבמהלכו 25 יהודים נהרגו, עשרות נפצעו ורכושם נשדד. ב- 1940 ממשלת וישי הצרפתית, שללה את האזרחות הצרפתית של היהודים והם גורשו מבתי הספר. בנוסף, ביקשה ממשלת וישי משליט אלג'יריה, מסאלי חאג', לשלוח את יהודי אלג'יריה למחנות השמדה. אבי התנועה הלאומית האלג'יראית, מסאלי חאג', סירב לתת יד למדיניות הנאצית כלפי היהודים בארצו ופלישת בעלות הברית לאלג'יריה מנעה את שליחת יהודי אלג'יריה למחנות ההשמדה.

לאחר מלחמת העולם השנייה, כאשר הלאומנים האלג'יראים ביקשו להשתחרר מהשלטון הצרפתי, נקטו היהודים בגישה ניטרלית שהעלתה את חמתם של הלאומנים האלג'יראים ועל כן, ביקשו לפגוע ביהודים עם נסיגת צרפת. יהודי אלג'יריה הבינו לאור איומי הלאומנים האלג'יריאים כלפיהם, שהמשך התיישבותם באלג'יריה בלתי אפשרית ללא הגנת הצרפתים. לאור זאת, עם קבלת העצמאות ב-1962 ונסיגת צרפת מאלג'יריה ברחו יהודי אלג'יריה והיגרו לצרפת ולישראל.