לפני חודשים מספר הגיע ל"יד לשריון" בלטרון ספר עב-כרס בן 1,341 עמודים, הכולל כתבים נבחרים של הגנרל האמריקאי דון א. סטארי עם הקדשה אישית של המחבר. ספר זה לא הוצא למכירה בשוק החופשי והופץ בעיקר בתוך הממסד הביטחוני האמריקאי לכן אנו רואים בהעברת עותק של ספר זה אלינו אות הערכה מיוחד לחיל השריון של צה"ל.

לכל המעוניינים להבין את המהפך שעבר על צבא ארצות הברית לאחר מלחמת וייטנאם וכיצד בנה את כוחו ללחום ולנצח כנגד צבאות ברית ורשה, מן הראוי שיעיינו בספר זה המאסף בתוכו ממבחר כתביו ונאומיו של הגנרל סטארי. כולם ערוכים באופן יוצא מהכלל על ידי ההיסטוריון (גם הוא איש שריון) ד"ר לואיס (בוב) סורלי (Sorley). החומר מאוגד בשני כרכים עבים תחת הכותרת PRESS ON!. לאף מפקד אחר בצבא ארצות הברית מלבד לסטארי לא הייתה השפעה כה רבה על הבנייה מחדש של הצבא האמריקאי לאחר מלחמת וייטנאם. ברור לחלוטין שהוא היה האיש הנכון במקום הנכון ובזמן הנכון לביצוע המלאכה. הוא ידע כיצד להוציא דברים מן הכוח אל הפועל בעולם העמום של פיתוח תורת הלחימה (תו"ל), הלחימה וההדרכה. ניתן לראות את סטארי כאבי תורת קרב האוויר-יבשה (Air-Land Battle) ומחקרי שנת 1986, שני תהליכים שעברו על צבא ארצות הברית לקראת ההישגים המרשימים של צבא זה במלחמת המפרץ ("סופה במדבר" 1991) והמלחמה לשחרור עיראק ב-2003. סטארי מעמיד לרשות הקורא בספר כמות מדהימה של מידע שימושי המסביר כיצד יש להתכונן למלחמה.

הכרך הראשון עוסק בעיקר בהתפתחות השריון בצבא ארצות הברית אולם הוא כולל גם נושאים משלימים כמו: שדה הקרב, תו"ל, בניין הכוח, מנהיגות, היסטוריה צבאית, התחדשות ותכנון. הכרך מתחיל ב- 22 עמודי "רשמים" של סטארי, סיכום נהדר של התפתחות צבא ארצות הברית ממלחמת העולם הראשונה והלאה. בפרק זה נחשף הקורא לדעותיו של סטארי על בעיות מלחמת וייטנאם ומה לא נעשה בתקופה ההיא. כרך ב' עוסק בין השאר בחיילים, אסטרטגיה, אימונים, ערכים ומלחמת וייטנאם. הכרך מסתיים עם שבעה ראיונות שקיים העורך עם סטארי ועוסקים בחייו ובקריירה הצבאית שלו. שני תקליטורים כלולים בספר. האחד כולל את הספר השלם שנכתב על ידי סטארי" לחימה רכובה בוייטנאם (Mounted Combat In Vietnam), בהיותו מפקד מרכז השריון האמריקאי בפורט נוקס ופורסם בשנת 1978 בהיותו ראש פיקוד ההדרכה (פיקוד ההדרכה). השני מציג, בסדרת סרטי וידאו, את יכולות ההבעה בעל-פה של סטארי כנואם ומתדרך וכולל כמה מהרצאותיו בהן "מלאכת הסַמָּלִים" (Sergants Business), "טנקים לנצח" והגרסה הקלאסית של "קרב אוויר-יבשה".

גנרל דון סטארי

העורך, סורלי, כתב הקדמה מצוינת בת 16 עמודים בה הוא מתאר את חייו של סטארי. החל מימיו הראשונים כתלמיד ב"ווסט-פוינט" ותפקידו הראשון באירופה במסגרת גדוד הטנקים ה-63 בדיוויזיה מספר 1, כאשר מפקד הגדוד היה סא"ל קרייטון אברמס (Abrams). ההקדמה עוסקת בהצבתו השנייה של סטארי באירופה כמג"ד טנקים במסגרת חטיבת שריון 32 וכן את שתי תקופות השירות שלו בוייטנאם, הראשונה בהצטיינות יתרה בפקדו על חטיבת השריון ה-11 כשהוכיח להרבה קטני אמונה כי כוח ממוכן עשוי להיות בעל יתרונות גדולים בג'ונגלים של דרום-מזרח אסיה. כמתכנן הראשי של היערכות הכוחות בוייטנאם בפיקודו של גנרל אברמס, מבקר סטארי חמורות את תפיסתו של גנרל ווסטמורלנד (מחליפו של אברמס) שהיה בעת ההיא רמטכ"ל צבא ארצות הברית. אברמס דגל בתפישה שלפיה חילופי הכוחות בוייטנאם צריכים להתבצע על ידי יחידות שלמות בעוד ווסטמורלנד דגל בשיטה של תגבור באמצעות חיילים בודדים כך שניתן יהיה לנצל ביתר אינטנסיביות את כל אלה שהשלימו תקופת שירות ראשונה בוייטנאם. כאשר חלה אברמס הוא אמר לסטארי: "אני כנראה לא אחיה לראות את הסוף של זה אולם אתה, קרוב לודאי, תצטרך בהמשך הקריירה שלך להתעסק בתוצאות הקשות ששיטה זו תוליד".

בחודש מאי 1973, קיבל סטארי כוכב שני והוצב כמפקד בית הספר לשריון עם הנחייה זו מהרמטכ"ל - אברמס: "אל תדפוק את תכנית פיתוח הטנקים, תתחיל בפיתוח התו"ל, תגדיר את הצרכים באמל"ח, תכנן מחדש את הארגון ותנער את הצבא!" סטארי בורך בעת ההיא, במפקד חריג אולם לא פחות חריף ממנו, גנרל וויליאם דה-פוי (Depuy), מפקד פיקוד ההדרכה של צבא ארצות הברית (TREDOC) שזה עתה אורגן מחדש. שני אישים אלו, בעבודה משותפת, עיצבו את התפישה המבצעית כיצד על צבא ארצות הברית להתכונן ללחום במלחמה העתידית (על פי תרחיש הייחוס) כנגד הסובייטים.

בהמשך, בשנת 1973, קיבלה מלחמת יום הכיפורים מעמד מיוחד. בהכירו בכך כי ממלחמה זו אפשר ללמוד לקחים חשובים, שלח אברמס את סטארי ואת בריגדיר-גנרל בוב ביאר (Baer) - ראש פרויקט טנק האברמס בעתיד - לישראל. הם סיירו בשדות הקרב ושוחחו עם מפקדי צה"ל ושבו לארצות הברית עם הבנה ברורה של קרבות השריון במלחמת יום הכיפורים. בספר מתייחס סטארי ללקחים אחדים ממלחמת יום הכיפורים: הצפיפות והקטלניות של אמצעי הלחימה החדישים, היתרונות של הטילים ארוכי טווח נגד טנקים, בעיות הפיקוד והשליטה והמסקנה הברורה שמנצח מי שתופס ביוזמה ומחזיק בה. דה-פוי רצה להתמקד בתחילה ברמה הטקטית של המלחמה ולעסוק רק אחר כך ברמה המערכתית. הוא למד מלקחי מלחמת העולם השנייה ווייטנאם, מלחמות בהן ראה כיצד נוקטים בטקטיקה לא מתאימה, וההשפעות מרחיקות הלכת של מנהיגות עלובה ואימונים לא מספקים ברמת היחידות הקטנות. סטארי הסכים לגישה זו, ונקט בה לגבי לימוד לקחי מלחמת יום הכיפורים תוך גיבוש תפישה מבצעית שניתן יהיה להשרישה במוחות המפקדים.

בשנת 1976 פרסם צבא ארצות הברית את תקנון השדה החדש שלו, בהובלתו של דה-פוי אולם הוא נכתב בעיקר על ידי סטארי, FM-105 Operations, שהסביר כיצד ללחום מעטים מול רבים ולנצח את ברית ורשה. מהדורה זו של FM-100-5 כללה את צורת הקרב שנודעה לימים כ"הגנה פעילה". היא יועדה לנטרל את העקרונות העיקריים של הדוקטרינה הסובייטית שכללו: ריכוז הכוח, תנופה ולחימה רצופה. תוך שימוש בגישה תו"לית חדשה זו יכול היה באותה עת צבא ארצות הברית באירופה לפתח תפישה ברמה הטקטית אשר תאפשר לו סיכויי הצלחה סבירים.

כאשר פרש דה-פוי, בשנת 1977, ולאחר 16 חודשים כמפקד הקורפוס ה-5 באירופה, תפקיד בו הוציא סטארי מן הכוח אל הפועל את תפישת ההגנה הפעילה, התמנה סטארי למפקד פיקוד ההדרכה האמריקאי (TRADOC-Training And Doctrine Command) וקיבל את הכוכב הרביעי של גנרל מלא. אף אדם אחר לא התאים טוב יותר לתפקיד מפתח זה. הוא ידע בדיוק את שדרוש לעשות על מנת להתקדם לשלב הבא בבניין כוחו של הצבא. הוא הבין את הצורך להתאים את תפישת ההגנה הפעילה ברמה הטקטית לרמה המערכתית. תפישתו המבצעית-מערכתית שגובשה בתקופה זו כללה: הרכשת מודיעין על עומק האויב לאיתור דרגיו העוקבים, ניידות מהירה לריכוז הכוח, תקיפה מהירה לפני שהאויב יספיק להבקיע את מערכי ההגנה של כוחותינו וסיום הלחימה כנגד הדרג הראשון של האויב לפני מעורבות הדרג הבא שלו. תפישה זו זכתה בפי רבים לכינוי "הרחבת שדה הקרב" (Extended Battle). סטארי הנחה את מטה פיקוד ההדרכה ומפקדיו להתאים את תקנון השדה FM 100-5. הוא שילב את תפישתו המבצעית שינויי שנת 86 בצבא ארצות הברית שכללו את הדיוויזיות הכבדות ורמת הקורפוס. שינויים אלו הובילו לפיתוח 5 מערכות נשק חדשות שהפכו לחיוניות למה שהפך לתורת הלחימה "קרב אוויר-יבשה" אשר קיבלה ביטוי מוחשי בתקנון השדה FM 100-5 של שנת 1982.

סטארי הטמיע בקרב מנהיגות הצבא ומפקדי פיקוד ההדרכה את ההבנה כי היציאה למלחמה צריכה להתחיל בתפישה המבצעית של הסיבה למלחמה, מטרת המלחמה וכיצד צריך לארגן את הכוח וללחום במלחמה. לדעתו של סטארי, הבנה זו הייתה בפשטות ערך בסיסי במקצוע הלחימה. התפישה המבצעית הופכת אחר כך לבסיס הדוקטרינה כיצד יש להילחם. אצל סטארי מתקיים עקרון בסיסי אחד: כללי היסוד בלחימה. כל השאר - פיתוח יכולת הלחימה, ארגון הכוח ואימונים - חייבים להתבסס על תורת הלחימה ולהיות מונחים על ידה. כמו כן עמד סטארי על כך, שאלה המלמדים (המדריכים) בבתי הספר של פיקוד ההדרכה צריכים להיות אלה אשר ייכתבו את ספרי התו"ל - אסור שכותבי התו"ל יחיו באיזה "מגדל שן" מבודד. סטארי יצר תפקיד חדש, סגן ראש המטה לתו"ל, שתפקידו היה לפתח את תפיסת פיקוד ההדרכה ואחר כך לדאוג בקפדנות לאכיפתה בבתי הספר הצבאיים ובמכללה לפיקוד ומטה (פו"ם), מקומות בהם התו"ל ייכתב ויילמד. סטארי אמר: "התו"ל הינו מה שאתה מלמד".

צבא היבשה אינו יוצא למלחמה ללא הזרועות האחרות, ובמיוחד ללא חיל האוויר. לפיכך רתם סטארי ליוזמותיו את מקבילו, מפקד חיל האוויר הטקטי של ארצות הברית, גנרל ווילבור קריץ' (Creech). המגמה הייתה להגיע להבנה (Agreements) הטובה ביותר האפשרית באשר לסיוע אוויר התקפי, אמנעת שדה הקרב, שיתוק ההגנה האווירית של האויב והתקפה משולבת על דרגי העומק. כל העת חתר סטארי לקבל את מה שהצבא צריך ולא תמיד קיבל בלחימה. קריץ' היה תומך נלהב בשאיפותיו של סטארי אולם למטה חיל האוויר בפנטגון היו דעות אחרות. סטארי ערג ליום בו חיל האוויר האמריקאי יאפשר לחיל האוויר הטקטי לקבל אחריות על פיתוח התו"ל כפי שהוא, ראש פיקוד ההדרכה, זכה לה בצבא.

לאחר 4 שנים בפיקוד ההדרכה הוצב סטארי לפקד על פיקוד הכוננות (Readiness Command), קודמו של פיקוד המרכז הנוכחי. תפקיד בו חשב שיוכל לפתח את התו"ל המשולב טוב יותר מאשר במטכ"ל המשולב. הוא ניסה בכל כוחו לקבל אחריות זו אולם נכשל אל מול האינטרסים השמרניים של ראשי המטות המשולבים. אפילו כיום מסתייג המטכ"ל המשולב מהעברת סמכות זו לפיקוד המשולב (Joint Forces Command).

"ללחוץ קדימה" מספק מידע רב ומגוון לאלו המעוניינים להבין טוב יותר כיצד לבנות כוח צבאי ולאמן אותו. עקרונותיו של סטארי ישימים היום כפי שהיו ישימים בשנות השבעים והשמונים. נכס מיוחד לחיל השריון הינו המאמר "טנקים לנֶצַח" אשר פורסם במקור בכתב העת ARMOR בגיליון יולי-אוגוסט 1975 (וכלול בספר). זוהי יצירת מופת המסבירה מדוע נחוצים טנקים. בהאמינו תמיד כי סוד הניצחון אינו טמון במספרים (בכמויות) אלא בניידות, שואף סטארי להחזרת הניידות לשדה הקרב. סטארי טוען כי הפעלה נכונה של הטנקים בשדה הקרב לא יגרמו רק להישרדותם בו אלא לשליטה בשדה הקרב. כמו ברבים מנאומיו הוא מסיים מאמר זה בהצהרה ש"הלקח הברור ביותר מהמלחמות הינו שתוצאת הקרב תלויה באיכות האימונים, המנהיגות ואומץ ליבם של החיילים. כמו כן ברור כי הצד המשקיע יותר מחשבה הוא המנצח בדרך כלל".

כאשר מדבר סטארי על מנהיגות או דן בערכים, הוא משתמש יותר מפעם בארבע נקודות להבהרת דעתו האישית, ואלה הן: יכולת, מחויבות, גילוי לב (Candor) ואומץ. ארבע נקודות אלו מאפיינות בבהירות את אישיותו של גנרל דון סטארי. בצבא ארצות הברית יש לסטארי לגיונות של ממשיכי דרכו ומעריצים.