21 ביולי 2011: אהבה, שקרים וסיפורים לספר החדש של עודד קפליוק, הכולל 45 סיפורים קצרים, קוראים "אהבת שקרים לבנים". "לעיתים כדי להרשים מרחיקים לכת עד להולכת שולל", הוא מסביר. לילי עבודי (מעיתון צומת השרון, 4 בפברואר 2011) בספרו החדש של עודד קפליוק, "אהבת שקרים לבנים", כינס קפליוק 45 סיפורים קצרים שעניינם אהבה, על פניה המגוונות: אהבה שמשנה את החיים, אהבה בלתי אפשרית, אהבה חריגה בין אישה מבוגרת לג'יגולו, אהבה עד מוות, אהבה אחרי המוות. כולם סיפורים שלקוחים מהחיים ומתובלים בהרבה דמיון היוצר. סיפוריו של קפליוק, תושב רעננה ומי שראה מתוקף עיסוקיו השונים בחיים מקומות אקזוטיים או נידחים בעולם כמו באיים הקריביים, בפפואה-ניו-גיני (אהבה בין צעירה בת המקום לגבר לבן) או בניגריה. אבל חלקם קורים כאן, אצלנו, אפילו בסביבתו הקרובה רעננה. זה כבר ספרו השני של קפליוק, אחרי "עדשה מוטרפת", שראה אור ב-2006. "האהבה היא אולי הרגש החזק בעולם, מהגורמים המניעים את העולם", הוא אומר, "היא ביסוד הקיום האנושי, ללא אהבה היינו נכחדים. האהבה משלבת דחף יצרי, משהו קמאי הטבוע בנו, בגנים שלנו. רגש טהור, הקרבה עצמית, תכונה הנלמדת מהסביבה ומהתרבות של זמננו, דוגמה להישגיות ולהצלחה, שילוב מופלא שעד כה נכתבו עליו מיליארדי מילים, אין ספור סיפורים, אגדות ומחקרים ומה לא. כוונתי הייתה לגעת בנושא אוניברסלי, שלכל אחד יש ניסיון בו, נושא הקרוב לכל נפש, האהבה והזוגיות תופסות חלק נכבד מאד בחיינו והן גם החידה הגדולה בחיים". עודד קפליוק וספרו. צילום עזרא לוי ולמה "שקרים לבנים"? "בגלל המורכבות של האהבה, הרצון להצליח, להרשים את בן המין השני, נוטים לעיתים קרובות לסבך את המצב, להשתמש בטריקים, לנסות להרשים, מסווים רגשות כנים, מרחיקים לכת עד הולכת שולל. בדרך להתאהבות יש בדיות רבות, הרבה 'שקרים לבנים'. המגמה היא להצליח, לעורר את תשומת הלב של האחר, להרשים, לזכות, בבחינת הכול מותר במלחמת המינים. אבל התוצאה לעיתים קרובות מחטיאה את המטרה". קפליוק אסף את הסיפורים, לדבריו, "במהלך החיים". על הגרעין של כמה סיפורים אני חייב תודה לאנשים ששיתפו אותי בהם, כמו אישה שסיפרה על יהודיה שנאלצה להתגרש מבעלה הגרמני עם עליית הנאצים לשלטון, התחבאה בכפר נידח ונחשבה למתה. האיש התחתן עם נוצרייה, שנפטרה לאחר המלחמה, והחל לחפש את אשתו הקודמת עד שמצא אותה, נשא אותה בשנית והם הסתירו את מוצאה ועברה. הגרעין של הסיפור 'גברת פירות' סופר לי על ידי עורך דין שהיה עוזר של שופט. אני מניח שחלק מהאירועים שעליהם אני כותב הם נחלת אנשים שונים. את חלקם סיפרו לי אנשים, וקשה להאמין שהם אמת, חלקם הם פרי הדמיון. אבל בעיבוד לסיפור הכול משתנה: מתחילים במשהו כאילו צדדי, מחפשים את העלילה, מוצאים דמויות ואירועים כדי לגוון וכמובן מובילים להפתעות ולפואנטה הסופית". סיפוריו פרושים גם על פני ארצות רחוקות, כמו הסיפור על בת תערובת מג'מייקה שירדה לזנות, או וידויו של "שועל אהבה", שתפקידו במחתרת היה לצוד נערות ולהביא באמצעותן כספים למחתרת, בימים שהכול היה מותר למען המולדת. חלק מהסיפורים נכתבו בהשראת עירו רעננה או מתרחשים בה, כמו הסיפור "אהבת לקסיקון", שמתרחש בבית קפה רענני, או "איחוד משפחות", שממוקם בבית הקברות הישן ברעננה, שם נפגש המספר עם נערה שמגיעה למקום כדי לאחד שתי נשמות מתות. "הסיפורים שלי נולדים לאחר שיש רעיון המתבשל בראשי, בדרך כלל תוך כדי מסלול ההליכה היומית, מרחוב פרדס משותף בחלק הדרומי לוויצמן בחלק הצפוני של רעננה ובחזרה", הוא אומר. "הכתיבה נובעת בפרץ מהיר, אחר כך בא החלק הקשה, והתיקונים, השינויים ושוב השיפורים והשיפוצים. יש פתגם ולפיו הכתיבה הראשונה נועדה לסל. הייתי מוסיף ששלוש הטיוטות הראשונות מקומן שם. במילים אחרות, האירוע הוא מקרי, יכול לנבוע מדמות שרואים ברחוב, מקריאת ידיעה פיקנטית בעיתון או מחוויה כלשהי. אני מניח שחלקים מהאירועים שעליהם אני כותב הם נחלת אנשים שונים. את חלקם סיפרו לי אנשים, ולפעמים קשה להאמין שהם אמת, וחלקם - פרי הדמיון. אחר כך בא העיבוד לסיפור, כלומר הזווית המיוחדת, ההתפתחות, יצירת המתח והפואנטה הסופית, וכמובן מסכת הייסורים של השיפורים". הכריכה האחורית בספר יש בסיפורים אלמנטים אוטוביוגרפיים? "נדמה שכל סופר, עיתונאי או כותב, מושפע מהניסיון שלו, מנקודת ראותו, מהסביבה שבה צמח וגדל, מהחינוך, מהערכים וגם מההיסטוריה האישית שלו. מובן שבספר בא לידי ביטוי הניסיון האישי וחוכמת החיים שנצברה ומפגשים עם אלפי מקרים. אבל אין מדובר במשהו ביוגרפי, אלא בסיפורת לשמה, שיש בה הרבה מן המציאות. הייתי אומר שבכל סיפור יש גרעין של אמת מסיפור ששמעתי או הכרתי או חלמתי או הגיתי, ועליו הולבש סיפור מעשה ספרותי עם עלילה, פתיח ופואנטה, שילוב של דמיון ומציאות. אני יכול להגיד שחלקים ביוגראפיים מסוימים שזורים בספר והם חבויים היטב". אתה כותב רק סיפורים קצרים? "אני אוהב סיפורים קצרים, ייתכן שזה בגלל הסיפוק המידי שאני חש בכתיבה הקצרה. בכלל, אני חושב שסיפור קצר הוא אמנות בפני עצמה עם כללים משלה. אני מודע לכך שהקוראים מעדיפים כיום רומן שלם, והספר הבא שלי יהיה כנראה כזה". עודד קפליוק, אחיו של העיתונאי אמנון קפליוק המנוח, היה בעבר עורך שידורים חקלאיים בקול ישראל, ממייסדי הטלוויזיה הישראלית (ערוץ 1), שם שימש מפיק ובמאי של תוכנית מדע וסרטים דוקומנטריים. הוא הבעלים והמנהל של חברת "ביקון", שמפיקה סרטי תדמית ומיצגים בנושאים שונים המוצגים ברחבי עולם ובהם מיצג צה"ל הראשון, מיצג משרד הביטחון, מיצג ביד לשריון, מיצג על הגנת שמי מדינה לרפאל ועוד. השנה נוספה לו משימה חדשה: "לפני שנה נפטר אחי הגדול, אמנון, שהיה עיתונאי מוכר וכתב שישה ספרים בתחום המדיני, ואשתו פרופ' אולגה קפליוק (אגב, כלת פרס ישראל בבלשנות), מצאה אוצר בבוידם. מתברר שאבי ז"ל, שהיה עיתונאי בעיתון 'דבר', אסף כל פתק ומכתב ושמר אותם, וכשהוא נפטר הועבר המטמון לאמנון ועכשיו הובא לחזקתי. מצאתי שם רשימות מופלאות של אבי משנות השלושים. עיינתי רק בחלק מהמסמכים וגיליתי על חיי דברים שלא ידעתי עליהם. נשמרו גם קטעים פיקנטיים ומכתבי אהבה, ועלה לי רעיון לכתוב ספר המשקף את ההיסטוריה המשפחתית".