פארל קומדי קלאב • איך היה בהופעה של ג'יינס אדיקשן? 

בדרך החוצה מביתן 1 בגני התערוכה, כשפרי פארל, דייב נבארו והחברים מג'יינס אדיקשן קדים לקהל אחרי ביצוע ארוך של "Jane Says", כולל סולו גיטרה, נתקלתי בידידה שהסבירה לי שהיה מעולה. מכרה אחרת הגדירה את הערב בתור הדבר הכי טוב שקרה הקיץ בישראל, ובאופן כללי נראה שכולם עשו אתמול חיים משוגעים בפסטיבל פיק.ניק, ובעיקר הלהקה. אז הנה, אני אומר לכם: היה מדהים! כן.

אבל בואו נחזור שלוש שעות אחורה. בחוץ עדיין עומדים מאות אנשים בתור של חברת גרופון ומחכים שמישהו יזיז את התחת ויספק להם את הכרטיס המוזל שקנו. בתוך האולם מתחיל החלק הראשון של הערב - הופעה של בלונד רדהד, השניה בביקור הזה בארץ. שלישיית הדרים פופ הניו יורקית אמנם קשורה לג'יינס אדיקשן בערך כמו שמובי קשור לאמנית הגיטרה קאקי קינג, אבל הם נותנים הופעה משובחת, שעה וקצת של גיטרות מהדהדות, תופים מהורהרים והשירה המרחפת של הסולנית קאזו מאקינו, שמהפנטת את הקהל (טוב, אותי) בשמלה לבנה ובתנועות ריקוד אלגנטיות. זה נשמע ככה, או ככה - אבל תכלס, הכי טוב שתקראו את הביקורת של שרין לוי על ההופעה הראשונה.

ועכשיו לחלק הביזארי, כלומר, המדהים, המנה העיקרית של הערב: בלונד רדהד יורדים, הבמה מוסתרת במסך שחור, ו-"shine on you crazy diamond" של פינק פלויד מתחיל להתנגן ברקע. רגע לפני שנדמה שבהפקה החליטו לשדרג את מסיבת ההשמעה לאלבום החדש של הצ'ילי פפרז במסיבת השמעה נוספת לאלבום ישן של פינק פלויד, הבס של כריס צ'ייני מתחיל להרביץ, המסך נפתח וחברי ג'יינס אדיקשן מתגלים במלוא הדרם: הסולן פרי פארל בסוג של דראג אאוטפיט, הגיטריסט נבארו עם הקעקועים, הכובע הבלתי נמנע והתשוקה הבלתי נגמרת לנגן סולואים, המתופף פרקינס בלי חולצה אבל עם המון אנרגיה, ושתי חשפניות אסייתיות, הכל קומפלט מהניינטיז כמעט כמו חדש.

בשל הסאונד המושקע והמדויק לא ניתן להבין מלה ממה שפארל שר, אבל זה בסדר, שכן הוא מפצה על הבעיה בסשנים ארוכים ומרתקים של פטפוט בין השירים. בראשון מביניהם, שמקדים באופן מעודן שיר במהלכו החשפניות כורכות על עצמן רצועות שחורות דמויות תפילין וקושרות איתן האחת את רעותה, הוא מספר על הביקור שלו בכותל, ועל איך זה גרם לו לשמוח שהוא בחר להיות מוזיקאי ולא רבי, כי אם הוא היה רבי הוא היה צריך לקשור את השרוכים של הנעליים, או משהו. בהמשך הוא משתף את הקהל בסיפור על סט התופים הראשון שפרקינס, גם הוא יהודי מסתבר, קנה אחרי הבר מצווה שלו, ובסיפור המעניין אפילו יותר על הזין היהודי הכשר של פרקינס, אותו הוא בדק לדבריו בעצמו. ואז הם עושים עוד שיר, במהלכו מתבצע עוד סולו גיטרה.

בין קטעי הסטנד אפ של פארל חוצצים, כאמור, שירים מהדיסקוגרפיה המשולשת של הלהקה (האלבום הרביעי, "The Great Escape Artist" צפוי לצאת בסוף החודש, שמונה שנים אחרי הקודם). שירים כמו "Just Because", "Been Caught Stealing" או "Stop", אותם פארל מבצע תוך שהוא לא מפסיק לזוז, להתפתל, לקפוץ, לנתר ולרטוט, עד שלרגעים בא לך להגיד לו "תנוח" או לתת לו איזה כדור משקיט. למרבה המזל השואו של ג'יינס ורסטילי מאוד, ככה שמי שמתעייף מהחשפניות, מהתזוזות של פארל או מהמונולוגים שלו, יכול להירגע עם עוד סולו גיטרה של נבארו, שמקפיד למלא בהם כמחצית מכל אחד מהשירים, לרוב כשהוא ניצב בקדמת הבמה בתנוחה בה איש לא יפספס אף לא אחת מקוביות הבטן המושקעות שלו.

וכמו בכל ביקורת הופעה, גם הפעם מגיע הרגע הזה שבו אין ברירה אלא לסיים לכייף ולצמק הכל לכדי שורה תחתונה כלשהי. ובכן, ג'יינס אדיקשן הופיעו בישראל, בתנאים שנכנה אותם לא הכי אופטימליים (מלבד הסאונד המתוקתק כאמור, פארל הגיע לארץ אחרי שבסוף השבוע הוא נאלץ לבטל שתי הופעות בפסטיבלי לידס ורדינג בעקבות בעיות גרון), וניגנו שירים, חלקם טובים, כולם כולל סולו גיטרה. יש הרבה אנשים שמדובר עבורם ברגע מכונן. ויש כאלה שלא.

ג'יינס אדיקשן ובלונד רדהד בפסטיבל, פיק.ניק גני התערוכה בת"א, חמישי 1.9.2011

>>> איך היו ההופעות של The Offspring, פאלפ והסטרוקס בלידס ורדינג?

>> איך היה בהופעה של אינטרפול?

>>> איך היה בהופעה של מארק רונסון?