הרהורים על משפחה וילדים

כששואלים את העובדת הסוציאלית סימונה שטיינמץ מהם הקריטריונים שקובעים מיהו הורה טוב יותר, היא עונה במלים אחרות כי הם מחלקים ציונים להורים (ראו כתבה בעיתון הארץ). למשל, היא בודקת כמה פעמים השתתף הורה במסיבת ילדים בגן, או שואלת את הילד שאלות כמו "כשיש לך חלום רע בלילה, למי אתה קורא, לאבא או לאמא?" בכך מסכמת סימונה את מהות העבודה שלה: עבודה גשטלטית רדודה, בה איכות ההורות נקבעת לפי ציונים ותבניות, ולא לפי צרכי הילד האמיתיים.

סולם ציונים להורים

שיטת הניקוד אותה המציאו עובדות סוציאליות נקבעה באופן שרירותי, על סמך כללי אצבע שאין להם שום תוקף מדעי אמפירי ואחיזה מוכחת במציאות. מטרת השיטה היא להקל על עבודתן של עובדות הסעד שממילא עובדות קל, ולא לתת מענה לצרכיו האמיתיים של הילד.

אחד הכלים המפוקפקים בהם משתמשים עובדים סוציאליים כדי לתת ציונים להורים הם מבחני המסוגלות ההורית. מבחנים אלו שההורה משלם עבורם עשרות אלפי שקלים מכספו, משרתים תעשייה שלמה של מכונים מפוקפקים. המאבחנים, בהם עובדים סוציאליים רבים שמתפרנסים מסחיטת כספו של ההורה, בוחנים את ההורה ונותנים לו ציון. שאלות שאין להן שום קשר להורות, כמו שאלות ידע כללי כגון "מי כתב את פאוסט" הן שאלות שניתן למצוא בטפסי המבחנים.

סימונה שטיינמץ היא פקידת סעד ארצית לסדרי דין, והיא מתערבת בחיי משפחות כאשר מתגלעים סכסוכי גירושין. במקרה זה היא מחלקת ציונים להורים, ועל סמך הציונים המפוקפקים שלה, היא קובעת מי יהיה הורה טוב יותר, ומי יגדל את הילד. אבל שיטות הניבוי שלה, כמוהן כקריאה בקפה, מעולם לא הוכחו כיעילות ונכונות. נהפוך הוא, תהליך קבלת ההחלטות של פקידות הסעד לסדרי דין  ולחוק הנוער גרם נזקים קשים לילדים רבים. חלקן נתבעות כיום בבתי המשפט המקומיים והבינלאומיים בדיני נזיקין. האב דיוויד וייסקופף תובע את שטיינמץ וחברותיה בבית משפט פדראלי בארה"ב על פשעים נגד האנושות, פירוט בקישור הזה. יוסף בריזל ליפשיץ תובע את פקידת הסעד אפרת לביא על גרימת נזק לקטינים, פירוט בקישור הזה.

המושג המכובס "טובת הילד"

המושג 'טובת הילד' מעוגן באמנת זכויות הילד.  המטרה המקורית היתה אלטרואיסטית, לממש את טובתו של הילד. ואולם עובדות סוציאליות החלו לעשות בו שימוש לרעה כדי לקדם את האינטרסים שלהן, והאינטרס שלהן הוא כח ושליטה. עובדות הסעד הבינו מאד מהר איזה כח אדיר נתן להן המחוקק ואת הכח הזה הן ניצלו, לא כדי לממש את טובת הילד אלא כדי לנפח את מנגנון העבודה הסוציאלית ולשלוט במשפחות מוחלשות, ביניהן משפחות הנמצאות בהליכי גירושין. באמצעות המנדט שניתן להן, הן ממציאות שיטות תלושות לקביעת ציוני הורות ופועלות להסלמת סכסוכים בין בני זוג באמצעות הפרד ומשול.

העובדות הסוציאליות נותנות פרשנות סוביקטיבית שלהן למושג 'טובת הילד'. את הפרשנות שלהן הן מביאות מהבית שלהן. 90% מן העובדים הסוציאליים הן נשים. זהו "מקצוע" נשי מובהק, מאחר והוא נוח לאותה עובדת סוציאלית, כי שעות העבודה מעטות, ואין צורך ביכולת שכלית גבוהה (רבות מהן לא הצליחו להתקבל לפקולטות אחרות באוניברסיטה)

רובן עובדות במשרה חלקית. חוזרות הביתה באמצע היום לטפל בילדים כשהבעל בעבודה עד שעות הערב והוא הכספומט בבית, ממנו האישה חולבת את הכסף. על פי תפיסת העולם הצרה שלהן, צריך לעבוד משרה חלקית "לטובת הילד", עובדה, זה מה שהן עושות בחייהן הפרטיים. לפי אג'נדת סימונה שטיינמץ, הורה שנמצא פחות זמן בבית או פחות מעורה במערכת החינוך בה לומד ילדו, הוא הורה פחות טוב. את חייהן הפרטיים הן משליכות על חייהם של הורים אחרים וכאן טמון שורש הבעיה.

באף פסקה ותת פסקה באמנת האג לזכויות הילד לא מצויין מהי הורות טובה יותר או טובה פחות, מסיבה אחת פשוטה: לא ניתן לכמת או לסווג הורות !! הורות היא דבר טבעי. כל ילד זקוק להוריו באשר הם. כששאלתי פעם ילד מה הוא אוהב אצל אבא ואמא, הוא ענה לי שהוא אוהב שאבא מגיע מהעבודה ונותן לו חיבוק ושאמא עושה להם כל מיני טיולי הרפתקאות. כל הורה תורם לילד בדרכו שלו. אבל אצל שטיינמץ וחברותיה יש סולם ציונים, ואם חלילה הילד ענה שהוא קורא לאמא באמצע חלום רע ולא לאבא, אז ירד הציון לאבא…

שטיינמץ מנסה להדיח את אלוהים, ולקחת את מקומו, היא מנסה לנהל את הטבע. אישה מוגבלת בשכלה,שלא מבינה שאין הורות טובה יותר וטובה פחות. כל הורות היא טובה בדרכה שלה רק כאשר מתקיים תנאי אחד ואחד בלבד: ההורה אינו מסכן את ילדו במישור הפלילי.

עבודה סוציאלית = כח ושליטה

תמוה הוא שהמחוקק נתן לפקידות הסעד כל כך הרבה כח בתחום העוסק כדיני נפשות. הרי מדובר בנשים שלמדו בפקולטה שתנאי הקבלה שלה הם מן הנמוכים ביותר באוניברסיטה. מדובר בנשים מוגבלות בשכלן שלא הצליחו להתקבל לפקולטות אחרות. הנה תנאי הקבלה כאן בקישור הזה.

אז מה קורה לנשים כאלו שיודעות שהן נחותות מבחינה שכלית? הן מנסות להשיג כח ושליטה באמצעים אחרים. מה קורה לנשים שלא הצליחו להתקבל לפסיכולוגיה באוניברסיטה? הן נכנסות לתחום הפסיכולוגיה בדלת האחורית, באמצעות המצאה חדשה ששמה "טיפולים סוציאליים". זוהי האג'נדה של שטיינמץ – התערבות "טיפולית" במשפחה.

לנשים כמו שטיינמץ הרי אין מקצוע אמיתי בעצם. אז מה עושים? אם אין לחם תאכלו עוגות. אם אין עבודה אז ממציאים אידיאולוגיה, 'עבודה סוציאלית' שמה. ומה אומרת האידיאולוגיה הזו? היא אומרת שהורים צריכים לעבור תהליך של תיקון. צריך "לתקן" את ההורים באמצעות "טיפולים", "הדרכה הורית", "שיחות", ובעיקר הרבה הרבה "פיקוח". ומי מתפרנס מזה יפה? העובדים הסוציאליים כמובן, הכל על חשבון משלם המיסים.

את ה"אידיאולוגיה" הזו תמצאו בכל מקום. לכל חור במדינה הן מגיעות, כולבויניקיות, פקידות ותו לא. כשביקרתי במחלקה אונקולוגית בבית חולים מסויים, היתה שם מספרה. שאלתי את הספרית אם אפשר להסתפר והיא ענתה לי כי רק חולי סרטן המטופלים במחלקה יכולים להסתפר, וזאת רק לאחר קבלת אישור של העובדת הסוציאלית של המחלקה…אתם מבינים? מעסיקים עובדת סוציאלית על חשבון משלם המיסים במחלקה אונקולוגית כדי שזו תיתן מסמך המאשר שמי שמסתפר הוא מטופל במחלקה. אבל את האישור הזה יכולה גם לתת המזכירה הרפואית. בשביל מה צריך תקן עובדת סוציאלית לתפקיד הזה? בשביל שהיא, העו"סית הפקידה תגיד שהיא "עושה עבודת קודש".

אגב רבות מהן נכשלו בהורות שלהן עצמן, או שהיו להן יחסים סימביוטיים מסובכים עם הוריהן. ואז כתיקון לעצמן, כסוג של תרפיה שתחפה על רגשות האשם שלהן בשל ההורות הלקויה שלהן או של הוריהן, הן מנסות לחנך ו"לתקן" הורים אחרים, שלא יחזרו על הטעויות שהן עשו…

זכור לי שהייתי לפני שנים רבות בסדנא, מעין סוג של העצמה אישית. היתה שם עובדת רווחה. עובדת סוציאלית רווקה בת 37 שהגיעה לסדנא לפתור קונפליקט.  הקונפליקט היה היחסים הקשים בינה לבין אימה. הן 5 אחיות, ורק לה יש מערכת יחסים קשה עם אימה (מעניין למה, אולי משהו באופי של הבת?) והיא רוצה להתנתק מאימה אחת ולתמיד איך אינה מוצאת את הדרך הנכונה לעשות כן. לכן הגיעה לסדנא, לקבל עצה.

במקביל, היא גם סיפרה על עבודתה בלשכת הסעד בה היא עובדת ותיארה כלשונה ש"מטופלת על ידה איזו אמא איומה… שבכלל לא מתייחסת לבן שלה…". אתם מבינים? אנחנו ההורים וילדינו צריכים לסבול ולספוג בקורת מעובדות רווחה בגלל הצלקות הנפשיות הקשות שהן גוררות מילדותן וממשפחתן. אלו הן אותם נשים שאחר כך ירשמו בתסקיר לבית משפט שאנו לא ראויים להיות הורים, וימציאו כל מיני תלונות שווא במשטרה.

המגמה החולנית הזו של עיסוק אובססיבי ב"הדרכה הורית", היא לא רק נחלתן של עובדות סוציאליות, היא גם נחלתן של עקרות בית משועממות, בטלניות חסרות מקצוע, או שלא הצליחו למצוא עבודה כי לא היו מספיק מוכשרות, ואז הן מחליטות להמציא תחום "עבודה" חדש, ולהדביק לעצמן טייטל חדש שייראה מכובד, הן מכנות עצמן "מנחות ומדריכות הורים".

שקרים, מאניפולציות והעדר פיקוח על פקסיות – זה שם המשחק

שקרים ומאניפולציות זה אחד הכלים החזקים ביותר של פקידת הסעד להשיג כח ושליטה. הן עוברות על חשבון משלם המיסים קורסים מאסיביים של משרד הרווחה שמכילים תכנים שעניינם הקניית מיומנויות בלתמרן ולשקר הורים וילדים. הן משקרות בלי סוף, כותבות תסקירים שקריים, ושופטי הנוער והמשפחה אוכלים כל לוקש שהן אומרות, ומהווים למעשה חותמת גומי שלהן.

העדר פיקוח על עבודתן של הפקסיות מאפשר להן להתפרע ללא גבולות. פרופסור ורד סלונים המליצה להפעיל גוף בקורת חיצוני על פקידות הסעד לסדרי דין, כאן בדוח הזה, אך המלצתה נגנזה בלחץ שר הרווחה והעובדים הסוציאליים.

קיים גם חוסר פיקוח על מהות העבודה שלהן. מה שמעניין הוא שכשהן כופות את עצמן על אזרחים תמימים באמצעות ה"טיפולים" שלהן, הן אינן קובעות מדד מכומת להצלחה או כשלון של הטיפול שלהן. הן אינן מחלקות ציונים לטיפולים שלהן, זאת על מנת להתחמק מאחריות כשה"טיפול" נכשל או גרם נזק לילד ומשפחתו. אבל לחלק ציונים להורים, זה הן יודעות, והרבה.

לעיתים הן מפעילות "טיפול ארוך טווח" שהוא בעצם מילה נרדפת ל"ניסוי וטעיה". כך הן מתחמקות מפיקוח על אפקטיביות ה"טיפולים" שלהן – אם לא מוגדרים מדדים מכומתים להצלחה וכשלון, אז גם אין אפשרות לפקח עליהן.

מתן סמכויות נרחבות לעובד ציבור ללא פיקוח עליו הן מתכון קטלני לשחיתות שלטונית

סימונה שטיינמץ, לא רק שמשקרת לשופטים. היא גם משקרת לחברי כנסת, על מנת שיחוקקו חוקים שישרתו את האינטרסים שלה.

בישיבת ועדת חוקה, חוק ומשפט בכנסת,  ב-15 בפברואר 2011 מנסה ח"כ דוד רותם להפעיל פיקוח על פקידות הסעד אך סימונה שטיינמץ משקרת לו במצח נחושה כדי להטעות אותו, לנטרל אותו, ולהניא אותו מלהפעיל פיקוח של שופט על עבודתן.

כאן בעמודים 21-22 בדוח הועדה, אומר רותם כי צריך פיקוח של שופט על עבודתן של פקידות הסעד. רותם טוען כי בשל הגנת הפרט, פקידות סעד לא יכולות לקבל כל חומר חסוי לידן אלא בצו שופט.

"אני רוצה שבית המשפט יכתוב בהחלטה שלו, אם יחידת הפיקוח תיתן לכם חומר או לא תיתן לכם חומר, כי אני רוצה שיהיה על זה פיקוח של שופט", אומר רותם.

אך הגב' שטיינמץ מתחמקת מהפיקוח ועונה לו:

"עובדים סוציאלים על פי חוק לא מספיק מהימנים?"

רוצה לאמר עובדים סוציאלים הם אנשים טהורים, אף פעם אינם עוברים על החוק כי הם אנשי חוק…

העדר פיקוח אמרנו? שימו לב, כי מדובר בנשים שלא עברו מבדקי אישיות ויושר טרם כניסתם לתפקיד.

נזכיר אף כי בתי הכלא מלאים בעובדי ציבור, אנשי חוק שסרחו, ובניהם אף בעלה, יוסי שטיינמץ. ביולי השנה, הורשע יוסף שטיינמץ במרמה והפרת אמונים עת שעבד כעובד ציבור וכ"איש חוק מהימן" ברשות המסים. גזר הדין המלא כאן בקישור הזה.

רותם ממשיך ומתעקש:

"במדינת ישראל יש מערכת משפט, וכשהשופט דורש ממך לתת לו חוות דעת, שיקבע השופט איזה חומר את רואה. אני מדבר על הגנה על הציבור, ולכן אני רוצה שהחומר הזה יישאר סגור ככל האפשר".

אבל שטיינמץ מאגפת אותו, לא מוותרת, הפעם ממאניפולציה של "עובדים סוציאליים הם מהימנים" היא עוברת לטקטיקת השקרים, משקרת לחבר הכנסת במצח נחושה:

"אבל ממילא המחוקק קבע, שעובד סוציאלי, על פי חוק הסעד לסדרי דין, יכול וזכאי לקבל כל חומר שיש לו השפעה על הקטין…", היא אומרת.

ובכן רבותי, המחוקק לא קבע שום דבר כזה. בדקנו את חוק הסעד לסדרי דין ואת חוק הנוער, ואין שם שום סעיף שמקנה לעובד סעד לפרוץ חסיון כזה ולמוטט את הגנת הפרט. אין שם שום סעיף שמתיר לפקיד הסעד לקבל מסמך חסוי מגורם חיצוני ללא צו בית משפט או ללא כתב ויתור סודיות של המטופל, ואוי ואבוי אם יהיה חוק כזה, כי מחר הגרורות הסרטניות הללו גם תיכנסנה לחשבון הבנק שלכם, לראות אם יש לכם מליון דולר בבנק כדי לגדל ילדים או כדי לשלם מזונות לצד השני. הן תתקשרנה לבוס שלכם בעבודה לדעת אם אתם עובדים יעילים או אם רבתם אם מישהו בעבודה, והרשימה עוד ארוכה…

שטיינמץ שיקרה אם כן לח"כ רותם, ביודעה כי הוא אינו בקיא מספיק בחוק ולכן גם לא יטרח לבדוק אם היא דוברת אמת.

גוללללללללללללללל, 1:0 לשטיינמץ, דוד רותם הובס, שטיינמץ ניצחה וקלעה גול נצחון.

מה קובע החוק בענין קבלת מסמכים חסויים?

להלן סעיף 3 בחוק הסעד (סדרי דין בעניני קטינים, חולי נפש ונעדרים):

סמכויות עובד סוציאלי לעניין סדרי דין(תיקון: תשע"א)
נצטווה עובד סוציאלי לעניין סדרי דין כאמור בסעיף 2, רשאי הוא, לצורך הכנת תסקירו, להיכנס לכל מקום בו נמצא או עשוי להימצא הקטין או חולה הנפש ולחקור כל אדם שהוא סבור שיש לו ידיעות הנוגעות לקטין או לחולה הנפש, וחייב הנחקר לענות לעובד סוציאלי לעניין סדרי דין תשובות כנות ומלאות, אך אין הוא חייב לעשות כן אם התשובה עלולה לגולל עליו אשמה פלילית.

שימו לב שעל פי סעיף זה אסור לפקיד סעד לקבל מסמך חסוי ממקור חיצוני, לא על קטין ובבוודאי שלא על הורה.

"רשאי…להכנס לכל מקום בו נמצא הקטין" – רשאי הוא לחקור רק במקומות בהם הקטין נמצא פיזית כגון בית ספר וגן. אסור לו לחקור במקומות בהם נמצא ההורה, אבל גם על סעיף זה הן מצפצפות. פקידת הסעד לחוק הנוער, אפרת לביא מגבעת שמואל ניסתה להשיג טלפון של מקום עבודה בו עבדה אם חד הורית, כדי לברר עליה פרטים.

"חייב הנחקר לענות" – הנחקר חייב לענות רק בעל פה, לא למסור שום מסמך בנוגע לקטין ו/או הוריו.

סעיף 3 אינו קובע, אם כן, שהנחקר חייב להביא לפקיד הסעד מסמכים חסויים ואחרים. אי לכך אסור לפקיד הסעד לדרוש מגורמים חיצוניים מסמכים שונים, אלא בצו שופט או שהחשוד עליו הם חוקרים חתם על כתב ויתור סודיות.

בפועל פקידות הסעד עוברות על חוק זה, ומשיגות מסמכים חסויים על הורים וילדים בניגוד לחוק, זאת מתוך ידיעה כי מוסר המידע אינו יודע שאסור לו למסור חומר חסוי, קרי מתוך ידיעה שמוסר המידע אינו יודע שהוא עובר על החוק. פקידת הסעד לחוק הנוער אפרת לביא מגבעת שמואל השיגה במרמה דוח פסיכולוגי חסוי על קטינה ללא צו שופט.

אזרחים יקרים, דעו לכם כי אם פקידת סעד השיגה חומר חסוי עליכם מגורם חיצוני ללא צו שופט וללא שחתמתם עבורה על כתב ויתור סודיות, הרי שהיא עברה עבירה פלילית על החוק ועליכם להתלונן נגדה במשטרה. גם הגורם שמסר לה את החומר החסוי עבר עבירה פלילית.

נגד פקידת הסעד שקיבלה חומר חסוי בניגוד לחוק  יש להגיש שתי תלונות במשטרה:

1. תלונה על קבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 לחוק העונשין. שהרי בהתנהגותה גרמה לגוף הנותן להאמין כי היא זכאית לקבל את החומר החסוי בעוד שחל עליו איסור למסור לה את החומר החסוי.

סעיף 415 לחוק העונשין:

המקבל דבר במרמה, דינו – מאסר שלוש שנים, ואם נעברה העבירה בנסיבות מחמירות, דינו – מאסר חמש שנים.

"דבר" – – מקרקעין, מיטלטלין, זכות וטובת הנאה.

2. תלונה על שימוש לרעה בכח המשרה לפי סעיף 280 לחוק העונשין. זאת משום שהיא ניצלה לרעה את סמכותה על מנת לפגוע בזכותו של הפרט לחסיון.

סעיף 280 לחוק העונשין:

עובד הציבור העושה אחת מאלה, דינו – מאסר שלוש שנים:
(1)   תוך שימוש לרעה בסמכותו הוא עושה או מורה לעשות מעשה שרירותי הפוגע בזכותו של אחר;
(2)   נכנס למגוריו של אדם נגד רצונו, כשאין הדבר מותר לו על פי דין, או שלא לפי הסדרים שנקבעו לכך בדין.

מוסר המידע החסוי שלא כחוק אף הוא עבר עבירה פלילית על חוק הגנת הפרטיות ו/או על חוק זכויות החולה, וגם נגדו ניתן להגיש תלונה במשטרה.

לפתחו של יום כיפור, אנו מאחלים לכל פקידות הסעד באשר הן, פקידות הסעד לסדרי דין, פקידות הסעד לחוק הנוער ופקידות הסעד לחוק אימוץ, שיהיה לכן צום קשה, מלא בצרבות, יובש בפה, כאבי בטן, נפיחויות, שלשולים ועצירויות, וצמא ורעב עזים. שתסבלו בצום קשה, קשה. אלף צומות ימי כיפור לא יכפרו על הנזקים האדירים שגרמתם לאזרחים חפים מפשע.

וכפרפראות נציג בפניכם את מבחן המיצב של עובדת הסעד, לקביעת ציון ההורות וקבלת תעודת הגמר, באמצעות תרשים זרימה: