אודות

אודות  

אם תשאלו את תושבי מטרופולין חיפה ותושבי הצפון, מיהי קריית חיים, תגלו שמדובר באחד המקומות האטרקטיביים בקריות,
בו מרכזים תושבי האזור את קניותיהם, בו מבלים את זמנם הפנוי, ומרכזים את פעילותם וסידוריהם.
מעטים, אם בכלל ובמיוחד הותיקים, יוכלו לספר כי מדובר בפנינה היסטורית , אשר ריכזה עם הקמתה את המאבק להקמת המדינה שבדרך והיתה ממובילי מאבק זה כקיבוץ עירוני לכל דבר.
מוניציפאלית קריית חיים שייכת לעיר חיפה. מתגוררים בה כ- 30 אלף תושבים, המהווים 11% מתושבי העיר חיפה.
היא ממוקמת בין חוף הים התיכון במערב, לבין שד' ההסתדרות (כביש עכו-חיפה, כביש 4) וקריית ביאליק במזרח, קריית מוצקין, קריית שמואל וקריית ים בצפון, ואזור התעשייה של מפרץ חיפה בדרום.
במרכז השכונה עוברת מסילת הרכבת חיפה-נהריה המחלקת את קריית חיים ל"קריית חיים מזרחית", ו"קריית חיים מערבית".
הקריה קרויה על־שם חיים ארלוזורוב, שנרצח בתל אביב ב-1933.



אודות

הסטוריה
את האדמה עליה נבנתה קריית חיים ביקשה לרכוש הקרן הקיימת אולם לא היה בקופתה מספיק כסף לכך.
ולכן בשנת 1924 נרכשה האדמה ע"י "חברת הכשרת מפרץ חיפה" שאיגדה שלושה גופים במטרה לרכוש אדמות אלו.
המשבר הכלכלי של שנת 1926 והוצאות הפיתוח הגדולות שהיו כרוכות בהכשרת הקרקע הביאו את החברה למכור את האדמות לקרן הקיימת ולחברת PEC (ראשי תיבות של Palestine Economic Corporation כיום - החברה הכלכלית לישראל.


לאחר מאורעות תרפ"ט החלה להתארגן קבוצה של פועלים שביקשו לעבור מהשכונות המעורבות של חיפה לאזור שכולו יהודי.
הקק"ל בקשה ליישב את אדמותיה ועל כן ארגנה פרויקט בנייה לפועלים מאזור התעשייה בעמק זבולון.
הוחלט לחכות עד להרשמה של 200 משפחות ועל כן הבנייה החלה רק בשנת 1932 ו-160 המתיישבים הראשונים שנשארו לאחר שחלק מהנרשמים פרשו נכנסו לבתיהם בתחילת 1933, ובכך קריית חיים הייתה השכונה העירונית הראשונה בעמק זבולון, והבסיס להקמתם של כל הקריות.
שמה הראשון היה שכונת פועלים, ורק לאחר רצח ארלוזורוב הוחלט לקרוא לשכונה על שמו, קריית חיים

קריית חיים תוכננה בידי האדריכל ריכרד קאופמן כשכונת פועלים. השכונה תוכננה כמימוש רעיונות אוטופים סוציאליסטים עירוניים.
מאפייני קריית חיים הסוציאליסטית היו הצרכניה - קואופרטיב מזון, אגודת המים, העזרה ההדדית, משקי העזר ועוד.
הבתים בראשית ימי הקריה היו בנויים בצורה אחידה, עד שאחדים מתושבי הקריה הוותיקים מעידים כי היו מתבלבלים בין בתיהם לבתי השכנים.
כל בתי הקרייה בתים חד-קומתיים חד-משפחתיים שהונחו על החול ללא חפירת יסודות עמוקים. לכל הבתים הוצמדה חלקת אדמה אף על פי שלא תוכננו משקי עזר.

ב-1939 נוסדה "קריית חשמל" של עובדי חברת החשמל לצד קריית חיים ובמשך שנים אחדות שמרה על עצמאות מוניציפלית. קריית חיים ובניה עמדו בלב אחד מאירועי מלחמת העצמאות המרתקים של גדוד 21, והכוונה לקרב של שיירת יחיעם . בקרב זה נפלו 47 לוחמים, מתוכם 17 מקרית חיים. הגדוד המפואר ישב בקרית חיים, ולמעשה הבסיס של גדוד 21 היה ממוקם ברחוב ה' (היום רחוב משה שרת) בקרית חיים וכלל ברובו צעירים תושבי הקריה שהתנדבו להילחם על קום המדינה.

ב-1951 סופחה קריית חיים לחיפה יחד עם שכנתה - קריית שמואל, אך נשארה שנים רבות "קריית חיים האדומה" - שכונת פועלים המשתייכים לזרם השמאל הסוציאליסטי דאז. בעקבות העלייה ההמונית נוצר צורך להרחיב את קריית חיים וכך קמה קריית חיים המערבית וקריית חיים איבדה את צביונה המקורי, ובהדרגה איבדה גם את הדיונות שבין מסילת הברזל לים, שהיוו חלק נכבד מן ההווי בקריה. קריית חיים המערבית הוקמה עם גלי העלייה בשנותיה הראשונות של המדינה שבדרך, על אדמות הקרן הקיימת באזור הגובל במערבו בחוף הים, בצפונו בקריית ים ובמזרחו בשכונת קריית שמואל. אזור החולות, שעליו הוקמה השכונה, נמצא בין מסילת הברזל לבין חוף הים. כל הקרייה המערבית נבנתה בבנייה ציבורית, לכן היא משקפת, ממזרח למערב, את כל סגנונות הבנייה לאורך שנות המדינה

קריית חיים כיום:
ניהול – בשל היותה חלק מהעיר חיפה, אחראית עיריית חיפה על שכונת קריית חיים. כיום מנוהלת הקריה ע"י "עירונית קריית חיים" המספקת את השירותים המוניציפאליים לקריה. במשך שנים נוהלו מאבקים על אופי ניהולה של הקריה ועל עצמאותה וניתוקה מחיפה, ניסיונות שלא צלחו. ייחודה של הקריה הוא ב"ועד קריית חיים" - אגודה זו היא אגודת מים , בה חברים כל צרכני המים בקריה. בראש הועד עומד גוף – "המורשון" המונה 101 חברים ומתפקד כמינהלת מקומית. בידיו כספים הנגבים מהתושבים באמצעות "מס השקל" לטובת השקעה ביישוב.

סמלים קרייתים:
פעילות תנועות הנוער - בקריית חיים פועל מאז 1935 קן השומר הצעיר ברחוב הפלוגות. לתנועת הנוער העובד והלומד קן אשר היווה את הקן הגדול ביותר בארץ , בין הבוגרים רבים שעלו לגדולות: הרמטכ"ל משה יעלון, ראש עיריית חיפה לשעבר אלוף (מיל.) עמרם מצנע, ניצב (בדימוס) יעקב בורובסקי ועוד. בלוח הזיכרון של הקן מופיעה גם חנה סנש שהדריכה בקן.

חינוך - בקריה ארבעה בתי ספר יסודיים: "ארלוזורוב" ו"מגינים" בקריית חיים המזרחית "גורדון" ו"דגניה" בקריית חיים המערבית. בקריה שתי חטיבות ביניים: "שקד" (המכונה הקמפוס הישן) ו"דגן" (המכונה הקמפוס החדש), וחטיבה עליונה אחת "תיכון עירוני מקיף קריית חיים".

"בית יד לבנים" - לזכר נופלי הקרייה במערכות ישראל, בו נערכים בין השאר ערבי הרצאות למבוגרים. לצידו של בית יד לבנים ממוקם גן בית העם ובו מתקיימת העצרת השנתית ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל

תרבות - בקריה שוכן מפעל המינויים הגדול בארץ – 40 אלף מינויים של תיאטרון הצפון (לשעבר קולנוע "בית-העם") הנחשב לאחד התיאטראות הטובים בארץ. התיאטרון עצמו מכיל 24 שורות ויציע. לתיאטרון אין להקת בית, והוא מארח מופעים נבחרים מכל רחבי הארץ.
בנוסף פועל בקריית חיים המזרחית גם מרכז תרבותי נוסף - בית נגלר, בו נערכים מופעי בידור, אך בדרך כלל מתמקד מוסד זה בבידור קל ובחוגים, ולא בהצגות.
בבית נגלר נערכות גם הרצאות, כדוגמת הרצאות הבריאות של פורום רמב"ם.
בקריית חיים המערבית הוקם בשנות ה-90 מרכז תרבות עצמאי, בית היינה (על שם המשורר היהודי-גרמני היינריך היינה).

בילוי - לאורך הרחוב הראשי בקריית חיים המזרחית, שדרות אח"י אילת, הוקמו במשך השנים האחרונות מסעדות ופאבים, אשר הפכו לאזור בילוי לתושבי הקרייה והאזור.

ספורט - בצידה המערבי של הקרייה נמצא מעוזה הנוסטלגי של קבוצת הכדורגל הפועל חיפה, אצטדיון קריית חיים. שמו הרשמי הוא "אצטדיון ד'אלסנדרו", על שם ראש עיריית בולטימור שביקר במועצת פועלי חיפה בתחילת שנות השישים. נכון ל-2008 האצטדיון משמש בעיקר למשחקי הליגה לנוער ולאימוני הקבוצה.