כל מי שלומד משהו חייב להכיר את תיאורית הקונסטרוקטיביזם. במאמר זה תקראו על אחת התיאוריות החשובות ביותר בעולם הלמידה, ועל המסקנות המעשיות שלה הרלוונטיות לסטודנטים. 

תאוריית הקונסטרוקטיביזם מציגה את אחד הרעיונות הגדולים אודות הלמידה. התיאוריה מבוססת על פסיכולוגיה, פילוסופיה וחינוך, והיא אחת התיאוריות המשפיעות ביותר בעולם החינוך. 

הידע לא עובר, אלא נבנה

הקונסטרוקטיביזם מסביר איך מתרחש תהליך הלמידה בתודעת הלומד. התפיסה הנאיבית רואה את הלמידה כהעברה: הידע עובר מהמרצה / הספר אל תודעת הלומד, כמו שתמונות עוברות מדיסק למחשב. בתפיסתנו הנאיבית, אנו רואים במידע "חפץ" הקיים ביקום לעצמו, ותפקיד הלומד הוא "להכניס" אותו לראש, כפי שמכניסים מוצרים לארגז. אנו מתייחסים למוח כאל מיכל שלתוכו מכניסים את המידע. כשמרצה מדבר מול כיתה, הוא "מעביר" להם מידע. על הסטודנטים לסכם בשקט ולאפשר  למידע "לעבור" ממנו אליהם. זוהי תפיסה מושרשת מאד, שקשה מאד לעקור אותה.

תיאוריית הקונסטרוקטיביזם טוענת שידע לא יכול לעבור מתודעה אחת לשנייה, ושהלמידה היא בעצם בנייה (to construct – לבנות). ידע לא עובר טכנית מבחוץ לבפנים, אלא הוא עובר תהליך של התאמה והבנייה במוח המקבל. בתהליך הלמידה הידע עובר עיבוד, התאמה ושינוי בתוך המוח, עד שהוא "מתיישב" ברשתות. 

העיקרון הקונסטרוקטיבי הוא שבכל למידה, הלומד יוצר משמעויות  ופרשנויות במוחו על בסיס מה ששמע,  ולא משחזר את מה ששמע. הלומד בונה את הידע בתודעתו באופן אקטיבי. הלומד הוא יוצר, פרשן, מארגן, מחדד ומחדש, ולא מקבל, מתמלא ומכיל את הידע שמעבירים לו. האדם לומד באמצעות חשיבה, קישור לידע קודם, פרשנות, עיצוב ומציאת משמעות אישית. כל לומד בונה את הסיפור האישי שלו על הנושא, על בסיס מה שקיבל ממקור הידע. 

תיאוריית הקונסטרוקטיביזם מעבירה את הדגש מהתמקדות במדדים החיצוניים של הלמידה כמו ציונים וזכירת מידע, להתבוננות בתהליך המנטלי הפנימי של הלומד. תהליך זה הוא התרחשות שלמה מתחת לפני השטח – של הבניית המידע – שלא ניתנת למדידה חיצונית.

ידע קודם – גורם מרכזי בתהליך הבניה

תהליך הבניה מושפע מגורמים רבים כגון רמת האינטליגנציה, מידת העניין האישי בחומר, סגנון החשיבה, ובמידה חשובה –  מהידע הקודם. כפי שהסברתי במאמר אחר, לידע הקודם תפקיד מרכזי בתהליך הלמידה. מידת ההבנה והזכירה תלויה במידה עצומה בידע הקודם. ככל שאנו יודעים יותר על הנושא הנלמד, כך נבין ונזכור את החומר טוב יותר. מנגד, ככל שהנושא חדש וזר לנו ואין לנו ידע בנושאים קרובים, כך הלמידה תהיה סתומה ואיטית. אנו לומדים באמצעות מה שאנו כבר יודעים.

תהליך בניית המידע החדש בתודעה מושפע רבות מהידע הקודם. בהתאם למאפייני רשתות המידע הקיימות, כך יהיו גווני ההבנייה. אם ללומד ידע רב ואסוציאציות עשירות על הנושא, ההבנייה תהיה עמוקה ואיכותית. אם ללומד ידע קודם מועט – ההבנייה תהיה קשה ושברירית. אם ללומד ידע קודם שגוי – ההבנייה תהיה מעוותת ופגומה. כללו של דבר, ההבנייה מושפעת באופן עמוק מהידע הקודם. 

למידה היא סובייקטיבית

מהתיאוריה עולה תובנה מהפכנית נוספת אודות הלמידה: למידה היא סובייקטיבית. בהינתן קבוצת אנשים שלומדים את אותו חומר, כל אחד יזכור ויבין בצורה שונה מעט מרעהו. לדוגמה: נניח ועשרה אנשים קוראים את אותו ספר. האחד תיכוניסט בן 17, השני מנתח מוח בן 50, השלישית קופאית בת 24, הרביעית פרופסורית באוניברסיטה, החמישי פנסיונר, וכן הלאה. כולם קראו את אותו ספר, אך כל אחד יזכור ויבין משהו שונה. המנתח יבין משהו אחר לחלוטין מהתיכוניסט, והקופאית תיצור תמונת ידע שונה מהפנסיונר. הלכל אחד תהיה תמונת ידע שונה וייחודית. ייתכן וכולם גוונים של אותה תמונה, אך עדיין מדובר בעשרה גוונים שונים.

הסיבה לסובייקטיביות הזו היא ההבנייה. כיוון שהידע לא עובר מהספר לתודעה, וכיוון שהידע עובר בניה כחלק מתהליך הלמידה, מתחייב מכך שהתוצאה הסופית תהיה שונה מאחד לשני. כל קורא מגיע עם נתוני פתיחה שונים: ידע קודם שונה, אינטליגנציה שונה, אסוציאציות שונות, רגשות שונים, סגנון חשיבה שונה ומטרות שונות, ובשל כך כל אחד מבנה את הידע אחרת.

נוכל להבין זאת יותר אם נתעמק בהיבט הפילוסופי של הקונסטרוקטיביזם על הידע עצמו. הידע אינו המציאות עצמה אלא נרטיבים שאנו יוצרים על המציאות. נרטיב היא תמיד סובייקטיבי, והוא אינו מכסה באופן מושלם את כל היבטי המציאות המורכבת. יש להבדיל בין המציאות כפי שהיא באופן אובייקטיבי, ובין התפיסה האנושית שאינה המציאות עצמה, והיא סובייקטיבית במהותה. מכיוון שהידע במהותו הוא נקודת מבט סובייקטיבית, לכל אחד נקודת מבט שונה. מכאן, שכשקבוצת אנשים לומדת את אותו החומר, לכל אחד תהיה תמונה שונה.

ההשלכה המעשית של היבט זה היא לאמץ את הטאץ' האישי שלך בלמידה, ולא לנסות להיות חקיין של המקור. קבלו את העובדה שהתפיסה וההבנה שלכם היא ייחודית רק לכם, וכי זוהי הלמידה בצורתה הטבעית ביותר.

למידה פעילה – יישום מרכזי לתיאורית הקונסטרוקטיביזם

לתיאוריית הקונסטרוקטיביזם השלכות מרחיקות לכת על דרכי הלמידה וההוראה הנכונות. אחד מהציוויים העיקריים העולים ממנה הוא חובת הלמידה הפעילה. כדי שהלמידה תתרחש ביעילות ובעמקות חובה להוסיף מגוון רחב של פעילויות ללמידה, שהרי האספקט החשוב בלמידה הוא ההבנייה האקטיבית. בשל כך, בכיתות קונסטרוקטיביות התלמידים לומדים באמצעות פרויקטים ועבודות, וכן ניתן דגש על המחשות ויזואליות וביטוי אישי. כפי שכתבתי במאמר אחר, למידה פעילה היא אכן עקרון מפתח ללמידה יעילה.

לסיכום, תיאוריית הקונסטרוקטיביזם היא תיאוריית למידה מרכזית ומהפכנית. הידע אינו עובר מתודעה אחת לשנייה, אלא עובר תהליך בנייה פעיל על ידי הלומד. באמצעות מגוון פעולות חשיבה ופרשנות, הלומד בונה את הסיפור האישי שלו על החומר. ההבנייה מושפעת באופן משמעותי מהידע הקודם של הלומד, והיא סובייקטיבית וייחודית. אחד היישומים הבולטים של התיאוריה הוא הלמידה הפעילה, בה הלומד עוסק במגוון פעילויות כחלק אינטגרלי מהלמידה. התעמקו בתיאוריה זו, ושנו לחלוטין את תפיסתכם אודות הלמידה.  

לקריאה נוספת:

• מאמר סקירה אקדמי על תיאוריית הקונסטרוקטיביזם ויישומיה בחינוך:

Constructivism Learning Theory: A Paradigm for Teaching and Learning