יהודים

יהודים

יהודה המכבי, יוסף בן מתתיהו, רבי עקיבא, רמב"ם, ברוך שפינוזה, זיגמונד פרויד, שלום עליכם, אלברט איינשטיין, אמי נתר, דוד בן-גוריון, מארק שאגאל, נטלי פורטמן
אוכלוסייה
15,800,000 - 17,000,000
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים
7,000,000 6,900,000 453,000 392,000 292,000 180,000 165,000 118,000 118,000 93,200 67,000 48,000 47,400 40,000 30,000 29,200 27,500 19,000 18,500 16,700 15,000 15,000 12,000 10,000 9,500 9,100 9,000 8,500 7,800 7,300 8,120 7,500 6,400 6,300 4,900 (סין) 5,000 4,500 4,000 3,900 3,800 3,400 3,200 3,200 2,900 2,600 2,500 1,500 2,500 2,500 2,400 2,000 2,000 1,900 1,700 1,500 1,400 1,300 1,300 1,200 1,000 1,000 600 500 500 400 200 200 125 100 100 1
שפות
עברית, ארמית, יידיש, לאדינו, ערבית יהודית, ג'והורי, שפות יהודיות אחרות.
דת
יהדות
קבוצות אתניות קשורות
שומרונים, ערבים, עמים שמיים נוספים

יהודים הם עם ממוצא שמי, קבוצה אתנית, דתית ולאומית שמקורה בשבטי ישראל, או בעברים, שהיו מתושבי ארץ ישראל שבמזרח התיכון בסוף האלף ה-2 לפנה"ס. האתניות, הלאומיות, התרבות והדת היהודיות קשורות זו לזו באופן הדוק: האמונה המסורתית של העם היהודי היא היהדות, שהשמירה עליה נעה בין קיום מצוות קפדני ובין אי-שמירה מוחלטת. במהלך ההיסטוריה הצטרפו לדת היהודית אישים בודדים וקבוצות שונות ונטמעו בה (בתהליך שמכונה גיור). במקביל, היו יהודים וקבוצות יהודיות שנטשו את היהדות.

היהודים התהוו כקבוצה אתנית ודתית בסוף האלף ה-2 לפנה"ס, באזור בלבנט הידוע כארץ ישראל. מצבת ישראל מאשרת ככל הנראה את קיומה של קבוצת אוכלוסייה בשם "ישראל" באזור כנען בסוף המאה ה-13 לפני הספירה, בסוף תקופת הברונזה. בהמשך התבססו באזור ממלכת ישראל וממלכת יהודה, אשר על פי הכתוב בתנ"ך התחילו כממלכה מאוחדת של אוכלוסייה משותפת, נושא שנמצא במחלוקת במחקר, אם כי כך או אחרת חלקו הממלכות מספר מאפיינים תרבותיים משותפים. שמם של היהודים הוא על שם ממלכת יהודה, אשר נותרה לבדה לאחר חורבן ממלכת ישראל בשנת 722 לפנה"ס. במהלך התקופות ההלניסטית והרומית בארץ, השיגו היהודים עצמאות קצרה בימי החשמונאים. במקביל שגשגה פזורה יהודית גדולה בכל אגן הים התיכון, ובימי בית שני המאוחר היה אחוז היהודים מאוכלוסיית העולם הגבוה ביותר בהיסטוריה. בעקבות התבוסות מול הרומאים חל פיחות בכוחו ומעמדו של היישוב היהודי בארץ ישראל, ובתקופת שלטונה העוין של האימפריה הביזנטית הנוצרית הוא הפך לגורם שולי. במקביל, קהילות יהודיות הוסיפו להתבסס בארצות שונות.

לפני מלחמת העולם השנייה הגיעה האוכלוסייה היהודית בעולם לשיא מספרי של 16.7 מיליון נפש, וייצגה 0.7% מהאוכלוסייה העולמית. במהלך המלחמה נרצחו בשיטתיות על ידי גרמניה הנאצית ועוזריה מעל לשישה מיליון יהודים, ברצח העם הגדול בהיסטוריה האנושית, השואה. מאז עלתה באיטיות שוב האוכלוסייה היהודית, ונכון ל-2020, על פי ההערכות, יש בעולם כולו כ-14.8 מיליון יהודים, המהווים כ-0.2% מאוכלוסיית העולם.

מדינת ישראל הוקמה כמדינה יהודית והגדירה את עצמה כך בהכרזת עצמאותה ובחוקי היסוד שלה. חוק השבות של המדינה מעניק זכות למתן אזרחות לכל יהודי שחפץ בכך. בישראל חיים כ-44% יהודים מכלל היהודים בכל העולם והיא המדינה היחידה בעולם שבה היהודים מהווים רוב.

היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של עם ישראל

תיאור של שבויי מלחמה מממלכת יהודה וממלכת ישראל ממסעו של שושנק הראשון לארץ ישראל, התיעוד של מסעו מופיע על הקיר הדרומי במקדש אמון-רע שבכרנך (ומתוארך ל-926/5 לפנה"ס).

מוצאם של היהודים על פי המקרא הוא מזרעו של אברהם, אבי האומה שחי במאה ה-19 לפני הספירה והלך בציווי אלוהים מחרן לארץ כנען. על פי המקרא, לאחר שבני ישראל יצאו ממצרים בהנהגת משה, הם חזרו לארץ בה ישבו אבותיהם, כבשוה במלחמות והתיישבו בה במהלך תקופת יהושע והשופטים. מצבת ישראל, שלפי השערת החוקרים נוצרה במאה ה-13 לפנה"ס, היא אחת מהממצאים הארכאולוגיים המוקדמים ביותר להימצאות אוכלוסייה בשם "ישראל" בשטח ארץ ישראל. המחקר הארכאולוגי אינו מספק ראיות חד-משמעיות לגבי מוצא בני ישראל. יש ארכאולוגים המשערים שהם פלשו לארץ באופן מרוכז או בקבוצות קטנות שהתגבשו עם הזמן, ויש המשערים שמוצאם בקבוצה בדלנית מקרב האוכלוסייה הכנענית המקומית. בנוסף להשערות אלה, יש הטוענים כי השילוב של שתיהן הוא הפתרון למוצא ישראל, כלומר קבוצות נוודיות שהגיעו מחוץ לכנען עם מסורות שונות על מסופוטמיה ועל בריחה ממצרים והתמזגו עם כנענים מקומיים שחיו באזור שדרת ההר המרכזי הדל באוכלוסייה הם הרקע ליצירת שבטי ישראל.

לפי המסופר במקרא, בסביבות המאה העשירית לפני הספירה נוסד שלטון מלוכה, תחילה על ידי שאול, כשלאחריו הומלך דוד המלך, שהכריז על ירושלים כבירתה של ממלכת ישראל המאוחדת, ומשם שלט על 12 שבטי ישראל. בסביבות שנת 970 לפנה"ס הפך בנו של דוד, שלמה, למלך ישראל. תוך עשור, החל שלמה בבניית בית המקדש (אשר לימים יהיה ידוע כבית המקדש הראשון). לאחר מותו של שלמה (בסביבות 930 לפני הספירה), חל פילוג בממלכת ישראל המאוחדת כאשר עשרת השבטים הצפוניים יצרו את ממלכת ישראל. ישנה מחלוקת בדבר קיומם של ממצאים ארכאולוגיים לממלכת ישראל המאוחדת, אולם יש הסכמה שקיימים ממצאים ארכאולוגיים רבים המאששים את קיומן של ממלכות יהודה וישראל כשתי ממלכות נפרדות.

במאה השמינית לפנה"ס החל תור הזהב של האימפריה האשורית שהתפשטה מערבה אל הלבנט והשתלטה על רוב ממלכותיו, ממלכות יהודה וישראל יצרו קשרים דיפלומטיים עם האשורים ואף לחמו כנגדם במהלך השנים במטרה שלא להשתעבד להם כמו שאר שכניהן. בין השנים 734 לפנה"ס לשנת 722 לפנה"ס האשורים כבשו את ממלכת ישראל במספר שלבים עד לחורבנה הסופי והגלו כחלק ממדיניות הכיבוש האשורי את חלק מתושביה לשטחי האימפריה האשורית, שם פוזרו בפחוות שונות וכך החלה תקופה המכונה גלות אשור. מן העולה מהמחקר הארכאולוגי חלק מהנותרים מאוכלוסיית ממלכת ישראל נמלט דרומה לאחר חורבן הממלכה ב-722/1 לפנה"ס ונטמע בתור החברה היהודאית.

תקופת בית המקדש הראשון הסתיימה בסביבות 586 לפני הספירה כאשר הבבלים כבשו את ממלכת יהודה והחריבו את בית המקדש. ב-538 לפני הספירה, חמישים שנים לאחר גלות בבל, המלך כורש, מלכה הראשון של הממלכה הפרסית, אישר ליהודים לחזור לישראל ולבנות מחדש את ירושלים ואת בית המקדש. אישור זה ידוע בשם הכרזת כורש.

צאצאי בני ממלכת יהודה (כולל תושבי ממלכת ישראל שנטמעו בהם), שהוגלו על ידי נבוכדנאצר בגלות יהויכין בשנת 597 לפנה"ס וכן לאחר חורבן-הבית בשנת 586 לפנה"ס, הגיעו לבבל ושם הכו שורשים. לאחר חורבן-הבית בידי טיטוס בשנת 70 ולאחר דיכויו של מרד בר כוכבא בשנת 135 באו פליטים נוספים מארץ-ישראל לבבל. בבבל היו ערים שאוכלוסייתן הייתה כמעט יהודית לגמרי, כגון נהרדעא על נהר פרת, סורא, פומבדיתא ועוד. בערים אלו נוסדו ישיבות, כגון ישיבת סורא וישיבת פומבדיתא, שנוהלו על ידי האמוראים, הסבוראים והגאונים. בתחילת המאה ה-1 מנו יהודי בבל כ-1,000,000 תושבים, והערכה היא כי עלה מספרם בין המאה ה-3 ותחילת המאה ה-6 ל-2 מיליון. ערים וקהילות יהודיות רחבות התקיימו בשטחי בבל עד המאה ה-13 ברציפות. לאחר מכן התמעטה האוכלוסייה אשר נדדה לעבר צפון אפריקה, אירופה וארץ ישראל, והעבירה את משקל הכובד שלה לארצות אלה.

חלק קטן מיהדות בבל חזר לציון והחל להקים את בית המקדש השני, שהקמתו הושלמה בשנת 516 לפני הספירה. כאשר אלכסנדר הגדול כבש את ממלכת פרס, אדמות ישראל עברו לשליטת יוון ההלניסטית, תחת שושלת בית תלמי שבסביבות 200 לפני הספירה איבדה אותן לשושלת בית סלאוקוס. הסלאוקים ניסו לבנות מחדש את ירושלים כפוליס הלניסטית, תוכנית שכשלה כאשר בשנת 168 לפני הספירה פרץ מרד המכבים בהנהגתם של מתתיהו הכהן וחמשת בניו כנגד אנטיוכוס הרביעי. בעקבות כך, החלה מלכות החשמונאים בשנת 152 לפני הספירה, כאשר ירושלים שוב משמשת כבירת היהודים. מלכות החשמונאים נמשכה מעל מאה שנים אשר במהלכן נכבשו, גוירו וסופחו לעם היהודי האדומים והיטורים, אולם אז כאשר רומא התחזקה, מינו הרומאים את הורדוס כמלך וסאל של רומא על היהודים בארץ ישראל. מלכות שושלת הורדוס נמשכה מעל למאה שנים.

כישלונו של המרד הגדול על ידי עם ישראל היושב ביהודה כנגד הכובשים הרומאים בשנת 70 לספירה, כמו גם מרד בר כוכבא בשנת 135, הובילו לחורבנו החלקי של היישוב ולפיחות במעמדו המדיני, אולם היהודים נותרו הרוב בארץ לפחות עד המאה ה-3. הפיכת הדת הנוצרית לדתה הרשמית של האימפריה הרומית ויורשתה במזרח האימפריה הביזנטית, הובילה למדיניות שלטונית מתמשכת של פגיעה ביהודים ודתם, ורבים מהם נהרגו או ברחו לבבל, בה הורשו היהודים לנהל את ענייניהם באופן אוטונומי. הכיבוש הערבי-מוסלמי הוביל לתפוצה נוספת של היהודים, ומאז הם התפזרו בארצות תבל. כמיעוט אתני, היהודים סבלו מרדיפות רבות, בעיקר באירופה ובמזרח התיכון - שם נחשפו מפעם לפעם לתופעות של שנאת ישראל ואנטישמיות (בהם מסעי הצלב, גזרות ת"ח ת"ט והשואה), לצד תקופות של צמיחה כלכלית ותרבותית, ושגשוג בקרב מקומות שונים ובזמנים אחרים (כגון תור הזהב בספרד, פורטוגל, גרמניה, פולין).

בעת החדשה הוקמה תנועה לאומית יהודית - הציונות, ששאפה להקים מדינת לאום יהודית בארץ ישראל. כמו כן באותם זמנים הקהילות היהודיות של מה שהיה חלק מברית המועצות, פולין, אתיופיה, הודו ועדות המזרח חונכו לציונות ואילו קהילות אחרות חונכו לאנטי-ציונות. בשלהי המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 התחוללה הגירה המונית של מיליוני יהודים ממזרח אירופה, רובם היגרו לארצות הברית של אמריקה, וכמה מאות אלפים מהם הגיעו לארץ ישראל, במסגרת עלייה לארץ ישראל. לאחר השואה היגר חלק ניכר משארית הפליטה לישראל, וב-1948 הוקמה מדינת ישראל כמדינה יהודית. לאחר הקמת המדינה היגרו אליה יהודים רבים שנאלצו לעזוב את ארצות ערב, וכיום הקהילות היהודיות הגדולות ביותר מתקיימות בישראל ובארצות הברית.

אטימולוגיה

המילה "יהודים" גזורה מן השם המקראי יְהוּדָה. שם זה מופיע במקרא, תחילה כשמו של יהודה (בנו הרביעי של יעקב). בספר בראשית מצוין כי אמו של יהודה, לאה, קראה לו יהודה משום שרצתה להודות לאלוהים על שאפשר לה להוליד כל כך הרבה ילדים: "וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת-ה' עַל-כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת" (כ"ט, לה). בהמשך מופיע שם זה כשמו של שבט יהודה משבטי ישראל (המורכב מצאצאיו של יהודה), ולבסוף, לאחר פילוג ממלכת ישראל המאוחדת, נעשה שימוש בשם זה בשמה של ממלכת יהודה (הממלכה הדרומית) אשר הוקמה בנחלתם של שבט יהודה, שבט בנימין ושבט שמעון. אחרי חורבן בית שני שימשה המילה לתיאור אדם שהגיע מפרובינקיית יהודה. מאוחר יותר, החלה המילה לשמש כתואר לבני הדת היהודית, או לאנשים ממוצא אתני-לאומי יהודי, ולדברים הקשורים בהם.

בחלקים המוקדמים של התנ"ך עדיין לא מופיעה המלה "יהודי", ובני שבט יהודה, או ממלכת יהודה בשלביה המוקדמים, נקראים באופן קולקטיבי במונחים אחרים, במיוחד "איש יהודה" (למשל, בספר שופטים ט"ו: "וַיַּעֲלוּ פְלִשְׁתִּים, וַיַּחֲנוּ בִּיהוּדָה; וַיִּנָּטְשׁוּ בַּלֶּחִי. וַיֹּאמְרוּ אִישׁ יְהוּדָה, לָמָה עֲלִיתֶם עָלֵינוּ; וַיֹּאמְרוּ, לֶאֱסוֹר אֶת-שִׁמְשׁוֹן עָלִינוּ" (ט"ו, ט-י)).

המונח "יהודי" הוא מאוחר יותר, ותחילתו בדורותיה האחרונים של ממלכת יהודה. ניתן לעקוב אחרי תהליך הפיכתה של מילה זאת מציינת אדם שמוצאו מממלכת יהודה או אזור יהודה (כלומר, "יהודאי") למילה המציינת אדם השייך לקבוצה דתית או אתנית מסוימת (כלומר, "יהודי" במשמעותו המודרנית).

העדות הקדומה ביותר לתהליך זה מופיעה במנסרת סנחריב, שהיא טקסט אשורי המתעד כמה ממסעותיו הצבאיים של סנחריב וכולל בין השאר את הגרסה האשורית למצור על ירושלים בימי חזקיהו. חזקיהו נזכר שם בשמו תוך שימוש בכינוי "חזקיהו היהודי" (במשמעות "היהודאי"). במקביל, בגרסה המקראית לאותו מצור (מלכים ב', י"ח; ישעיהו ל"ו; דברי הימים ב', ל"ב) מתואר נאום רבשקה אל הנצורים בשפה המקומית, המכונה שם "יהודית". כינוי "יהודית" לשפת ארץ יהודה מופיע גם בספר נחמיה: "וּבְנֵיהֶם חֲצִי מְדַבֵּר אַשְׁדּוֹדִית וְאֵינָם מַכִּירִים לְדַבֵּר יְהוּדִית וְכִלְשׁוֹן עַם וָעָם" (י"ג, כד).

המילה יהודים מופיעה לראשונה בספר מלכים ב' פרק טז' פסוק ו': "בָּעֵת הַהִיא, הֵשִׁיב רְצִין מֶלֶךְ-אֲרָם אֶת-אֵילַת לַאֲרָם, וַיְנַשֵּׁל אֶת-הַיְּהוּדִים, מֵאֵילוֹת; וארמים (וַאֲדֹמִים), בָּאוּ אֵילַת, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם, עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (ט"ז, ו). בסיומו של ספר מלכים (מלכים ב' כ"ה, כה) מוזכר כי ישמעאל בן נתניה הרג את גדליהו בן אחיקם ואת "הַיְּהוּדִים, וְאֶת-הַכַּשְׂדִּים, אֲשֶׁר-הָיוּ אִתּוֹ, בַּמִּצְפָּה" (כ"ה, כה). אזכורים של המלה "יהודים" מופיעים גם בסופו של ספר ירמיהו (נ"ב, כח-ל), שם מוזכרים שלושה גלי הגליה שבוצעו בידי הבבלים – תחילה "זֶה הָעָם אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְרֶאצַּר בִּשְׁנַת-שֶׁבַע יְהוּדִים שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה", בגל השני "מירושלים נפש שמונה מאות שלושים ושניים", ובגל השלישי "יהודים נפש שבע מאות ארבעים וחמישה". בסופו של דבר מופיע סיכום של "כל נפש" שהוגלו – "יהודים" ו"מירושלים" יחד – "ארבעת אלפים ושש מאות". בבירור, בהקשר זה פירושו של "יהודים" הוא "תושבי חלקי יהודה שמחוץ לירושלים".

המילה "יהודים" מופיעה מספר פעמים גם בספר נחמיה. לדוגמה: "וַיָּבֹא חֲנָנִי אֶחָד מֵאַחַי הוּא וַאֲנָשִׁים מִיהוּדָה וָאֶשְׁאָלֵם עַל-הַיְּהוּדִים הַפְּלֵיטָה אֲשֶׁר-נִשְׁאֲרוּ מִן-הַשֶּׁבִי וְעַל-יְרוּשָׁלָםִ" (א', ב).

גם בספר זכריה מוזכרת המילה "יהודי" בפסוק "בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר נֵלְכָה עִמָּכֶם כִּי שָׁמַעְנוּ אֱלֹהִים עִמָּכֶם"" (זכריה ח', כג).

ולבסוף, מגילת אסתר היא המקום המפורסם בתנ"ך בו מופיעות המילים "יהודי" ו"יהודים" מספר רב של פעמים. ישנו ויכוח ממושך מתי נכתב ספר אסתר ועד כמה היסטוריים המאורעות המוזכרים בו – אך אין ספק כי בזמן שנכתב, המלה "יהודים" כבר קיבלה משמעות הדומה לזאת הקיימת עד היום, כלומר קבוצה אתנית-דתית המפוזרת בארצות רבות ומאורגנת בקהילות אוטונומיות, אולם רש"י מפרש שם: "איש יהודי. על שגלה עם גלות יהודה. כל אותן שגלו עם מלכי יהודה היו קרויים יהודים בין הגוים ואפילו משבט אחר הם. איש ימיני. מבנימין היה. כך פשוטו, ורבותינו דרשו מה שדרשו."

שמות נוספים

המונח "העם היהודי" הופיע לראשונה בימיה הראשונים של התנועה הציונית.

עברים

ערך מורחב – עברים

בספרי המקרא אנו מוצאים כינויים נוספים לעם, המכונה בו "עברים" (להרחבה על מקור השם ראו עברים#אטימולוגיה),

בני ישראל

כינוי נוסף הוא "בני ישראל" ("בנות ישראל" לנשים) או "עם ישראל" על שום ייחוסם במקרא ליעקב, המכונה גם "ישראל". בסופו של דבר, בשלב כלשהו בהיסטוריה נוצר מצב שבו כל בני עם ישראל כונו או החלו להיקרא בשם: "יהודים" ללא קשר להשתייכותם השבטית.

כינויים נוספים

העם היהודי מכונה בקוראן "עם הספר". הרב קוק טבע את הכינוי "עם הנצח".

מיהו יהודי

ערך מורחב – מיהו יהודי

השאלה "מיהו יהודי" נמצאת במחלוקת בשיח הדתי, הפוליטי, המשפטי והחברתי. היהדות מוגדרת הן כדת, הן כלאום, הן כקבוצה אתנית, והן כתרבות. במדינת ישראל היות אדם יהודי מהווה גם סטטוס בעל השלכות משפטיות, לדוגמה חוק השבות ויום המנוחה בשבוע.

הגדרה

אמנם הדת היהודית היא המאפיין התרבותי הראשון במעלה של האתניות היהודית, אך למרות זאת, גם על פי ההלכה, האמונה בדת היהודית או שמירת מנהגים יהודיים אינם תנאי מחייב להיות יהודי. כך למשל, ישנם אנשים אשר מגדירים עצמם "יהודים חילוניים", "יהודים חופשיים" או אתאיסטים, אך הם מוגדרים יהודים מבחינת ההלכה. לפי ההלכה, כל צאצא לאם יהודייה, אפילו יהודי שהצהיר מפורשות על המרת דת, וכן כל אדם אשר עבר גיור, הוא יהודי. השקפות הלכתיות לפיהן המרת דת מבטלת את יהדותו של אדם היו קיימות בימי הביניים, אך השפעתן הייתה זניחה.

המושג "העם היהודי", שהופיע לראשונה בימיה הראשונים של התנועה הציונית באירופה, זהה כיום למונח "עם ישראל" במשמעות העם, או הקבוצה האתנית, שמוצאה, על פי המסורת היהודית, מבניו של יעקב. במקורו, יוחס הכינוי "יהודים" לבני שבט יהודה, אולם בתקופה שלאחר חלוקת ממלכת ישראל והקמת ממלכת יהודה - יוחס הביטוי גם לבני שבטים אחרים שישבו בממלכת יהודה (כמו בני שמעון ובני לוי) ובאופן כללי לשבטי ישראל שלא גלו מארץ ישראל עם עשרת השבטים האבודים. מן הבחינה הדתית, קיים עם אחד, עם ישראל, הכולל בתוכו גם את עשרת השבטים. כיום, היהדות של שבטים רחוקים מקובלת יותר ויותר על הכלל, אף על פי שיהדותם של חלק מהצאצאים העבריים, שטוענים ששורשיהם בשבטי ישראל ואשר היו מנותקים שנים רבות מן העם היהודי (כמו באתיופיה ובהודו), הייתה ועודנה שנויה במחלוקת.

יהודים התייחדו כקבוצה דתית ואתנית לאורך אלפי שנים, ושמרו על ייחוד כמקיימי פולחן בהתאם לכתבי הקודש שלהם. כך שרדה השפה העברית כשפת קודש עד לתחייתה בסוף המאה ה-19. לאורך ההיסטוריה, סבלו היהודים מרדיפות על רקע מוצאם ומנהגיהם. בעידן המודרני, נהוג לכנות תופעה זו אנטישמיות. שיאן של הרדיפות האנטישמיות התחולל במלחמת העולם השנייה, בשואת יהודי אירופה.

בחוק השבות מוגדר "יהודי", לעניין חוק זה: "מי שנולד לאם יהודייה או שנתגייר והוא אינו בן דת אחרת". לפי חוק זה, יהדותו של אדם נקבעת על פי אחד משני גורמים:

• יהודי הוא מי שנולד לאם יהודייה. זהות האב אינה רלוונטית.
• גיור: משרד הפנים מכיר בגיור שנעשה בחו"ל על ידי קהילה יהודית מוכרת (אורתודוקסית, קונסרבטיבית או רפורמית), לעומת זאת, בישראל מוכר גיור אורתודוקסי בלבד, למעט גיור רפורמי וקונסרבטיבי שנעשה עבור תושבי קבע או אזרחים חוקיים במדינת ישראל.

קבוצות יהודיות

יהודים מתפללים בכותל בירושלים

היהודים נחשבים קבוצה אתנית, אך גם בתוך קבוצה זו יש ונעשית חלוקה אתנית המבחינה בין יהדות אשכנז לבין יוצאי ארצות האסלאם וצאצאיהם ("יהדות ספרד" או "מזרחים"). החלוקה מתבססת על עולם חברתי שונה בו חיו שתי הקבוצות במהלך מאות שנות הגלות, במסגרתו התעצבה, בין השאר, תרבות יהודית-דתית מובחנת. החלוקה בין שתי הקבוצות היא גסה וגבולותיה נזילים. כך, למשל, יהדות תימן ויהדות אתיופיה נחשבות לעיתים לקבוצות נפרדות; ונעשית לעיתים הבחנה בין צאצאי מגורשי ספרד ובין שאר הקבוצות הלא-אשכנזיות.

על אף המגוון הרב, מרבית האוכלוסייה היהודית המודרנית מורכבת מיהודי אשכנז - לפחות 70% מכלל יהודי העולם (90% לפני מלחמת העולם השנייה והשואה). כתוצאה מהגירתם מאירופה במשך תקופות המלחמה, מהווים יהודי אשכנז רוב בולט בקרב היהודים בארצות העולם החדש, אשר בעבר לא הכילו קהילות יהודיות, כגון ארצות הברית, קנדה, בריטניה, ארגנטינה, אוסטרליה, ברזיל וכן בדרום אפריקה. בצרפת, ההגירה המרובה של יהודי צפון אפריקה הובילה לבסוף לכך שמספרם עבר את קהילת היהודים האירופאיים אשר גרו בה לפני כן. האוכלוסייה היהודית במדינת ישראל היא כור היתוך של עדות יהודיות רבות מרחבי העולם. רבים מבני העדות השונות מתחתנים אלו עם אלו, כך שקשה להגדיר היום את יהדות ישראל כיהדות עדתית.

קבוצות יהודיות קטנות יותר כוללות את יהדות גאורגיה ויהודי ההרים (אשר מוצאם מאזור הקווקז); יהדות הודו אשר כוללת בתוכה את קהילת בני ישראל, קהילת בני מנשה, קהילת יהודי קוצ'ין וקהילת בני אפרים; עדת הרומניוטים (אשר מוצאם מאזור חבל הבלקן ואסיה הקטנה); קהילת ביתא ישראל (יהדות אתיופיה); יהדות בוכרה (אשר מוצאם ממרכז אסיה) ויהדות סין.

הדמיון התורשתי בין היהודים בתפוצות

פרק זה דורש עריכה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולערוך אותו. הסיבה לכך: ספקולטיבי ובעייתי, ייתכן שכלל אין מקום..

שאלת הדמיון התורשתי בין יהודים המתגוררים בקהילות שונות ברחבי העולם מעוררת עניין רב בשיח הציבורי בישראל ובתפוצות, בייחוד לאור ההבדלים החזותיים בין יהודים מארצות שונות. עוד בשלהי המאה ה-19 זיהו אנתרופולוגים וחוקרי תורת הגזע פנוטיפים שחורים בגזע היהודי ופנוטיפים יהודיים בשבטים שונים באפריקה, כחלק מהשיח המדעי והפסבדו-מדעי באירופה. קיבוץ הגלויות שחל עם הקמת מדינת ישראל הקל על מציאת הבסיס התורשתי למחלות נדירות השכיחות יותר אצל יהודים. מחקרים בגנטיקה אבולוציונית אנושית שהחלו להתפרסם בשלהי שנות התשעים של המאה העשרים בחנו את הדמיון התורשתי בין יהודים מתפוצות שונות, על סמך מקטעים קטנים על כרומוזום Y או הגנום המיטוכונדריאלי של מספר נבדקים שנדגמו מכל קבוצות אוכלוסייה. כרומוזום Y עובר מאב לבנו ולכן מעיד על השושלת האבהית של הנבדק, ואילו גנום מיטוכונדריאלי עובר מהאם לצאצאיה ולכן מעיד על השושלת האמהית של הנבדקים.

שכיחות הסמן התורשתי J2 (מוטציה M172) על כרומוזום Y שיוחס בין השאר לכהנים, באוכלוסייה הכללית של ארצות שונות.

שכיחות הסמן התורשתי J1 (מוטציה M267) על כרומוזום Y, שיוחס בין השאר לכהנים, באוכלוסייה הכללית של ארצות שונות.

במחקר שפורסם בשנת 1997 במגזין Nature, נבדקה תפוצת טיפוסים שונים של כרומוזום Y ביהודים מארצות ומעדות שונות, כהנים ושאינם כהנים. נמצא שהתפלגותו בקרב הכהנים שונה מאוד מהתפלגותו בקרב היהודים שאינם כהנים, בעוד שבשאר הכרומוזומים שאינם תלויים דווקא באב לא נמצאה שונות משמעותית בין הקבוצות. ממצאים אלו מעידים כי רבים מהכהנים חולקים שושלת אבהית מובחנת. מחקרים אחרים העלו כי המאפיין התורשתי הכהני שכיח גם בקרב אוכלוסיות לא-יהודיות במזרח התיכון, ומוצאו באב קדמון משותף שחי לפני 3.5 ± 18.5 אלפי שנים. כך למשל נמצא המאפיין התורשתי הנ"ל בקרב כשליש מהנבדקים מתימן, כרבע מהנבדקים מעומאן וכחמישית מהנבדקים מהנגב, מעיראק ומכורדיסטן, כולם לא יהודיים. ממצאים אלה מעידים כי המאפיין התורשתי הכהני קדום באלפי שנים מהעם היהודי עצמו, והימצאו או היעדרו אינם מעידים כשלעצמם על מוצאו הכהני של הנבדק, או אפילו על יהדותו.

במחקר נוסף שהתפרסם בשנת 2000 נדגמו מקטעים מכרומוזום Y של 336 זכרים יהודים משבע תפוצות שונות, לצד 1,035 זכרים לא-יהודיים מ-22 קבוצות אוכלוסייה. לטענת החוקרים, הדמיון התורשתי שנמצא בין הנבדקים היהודיים מן הגלויות השונות תומך באפשרות כי מקורן באוכלוסייה ישראלית (Israelite population) משותפת שחוותה הסתעפות גאוגרפית ובעקבותיה – התפתחות עצמאית.

במחקר משנת 2001 שנערך על ידי פרופ' אריאלה אופנהיים מהאוניברסיטה העברית ועמיתיה, נדגמו מקטעים מכרומוזום Y של 526 נבדקים המייצגים שש אוכלוסיות מזרח תיכוניות (אשכנזים, ספרדים, יהודים ישראליים ממוצא כורדי, כורדים מוסלמיים, ערבים מוסלמיים מישראל ומהרשות הפלסטינית ובדואים מן הנגב). המחקר בדק את הדמיון התורשתי בין הקבוצות הנבדקות במטרה למצוא האם יהודי ספרד ויהודי אשכנז הם בני אותו עם קדום. אחת ממסקנות המחקר הייתה כי יש דמיון רב בין כרומוזום Y של יהודים ממוצא כורדי, ספרדי ואשכנזי. החוקרים העריכו כי השינויים בכרומוזום בקרב האשכנזים עשויים להיות תוצאה של התבוללות בקנה מידה קטן עם הסביבה האירופית. כמו כן הראה המחקר על קרבה תורשתית בין היהודים לבין עמים תושבי צפון הסהר הפורה - כגון: כורדים, טורקים וארמנים, שייתכן שמקור הקרבה בין היהודים והאוכלוסיות הנ"ל הוא באוכלוסיות הילידות הקדומות במזרח התיכון. כמו גם העיד המחקר כי קיים קשר גנטי כלשהו בין היהודים לבין הערבים מישראל ומהרשות הפלסטינית, אך הצביע שקרבה גנטית זו היא פרה-היסטורית ומעידה על אב קדמון משותף בתקופה הנאוליתית. לפי המחקר, שתי הקבוצות האחרונות (ערביי ישראל וערבים פלסטינים) הן בעלות קרבה תורשתית בעיקר לשבטים באזור תימן.

בשנת 2004 רפאל פלק כתב כי הממצאים המתפרסמים בספרות המדעית בנושא מוצא היהודים עודם ראשוניים, וניתן להעניק להם פרשנות שונה בתכלית מזו המצוטטת בציבור הרחב.

לפי מחקר שערך ד"ר דורון בהר בעבודת הדוקטור שלו בהדרכת פרופ' קרל סקורצקי מהפקולטה לרפואה בטכניון ושפורסם ב-2006, מוצאם של 3.5 מיליון יהודים, שהם 40% מיהודי אשכנז, מארבע נשים מזרח-תיכוניות שהיגרו לאירופה לפני כ-2,000 שנה וחיו באזורים שונים, וייתכן שאף במאות שונות ושהחומר הגנטי שלהן נמצא גם ביהודים לא-אשכנזים אם כי בכמות נמוכה יותר, מה שמעיד על מוצא משותף בין היהודים האשכנזים לבין קהילות יהודיות לא-אשכנזיות גם מבחינת הגנים הנקביים (mtDNA).

בשנת 2008 דווח כי מוטציות השכיחות בגנום המיטוכונדריאלי של נבדקים משבטים ברברים וערבים בצפון אפריקה (M1 ו-U6) אינן מאותרות כלל אצל נבדקים מיהדות צפון אפריקה. זאת אף מסורות מסוימות על התגיירותם של מספר שבטים לפני עליית האסלאם. ממצא זה מחליש את הסברה כי יהדות צפון אפריקה גדלה באופן משמעותי הודות להתייהדות המונית, או לנישואי תערובת בין יהודים לבין ערבים או ברברים מצפון אפריקה. גם האחוז הנמוך של גנים תת-סהריים בתוך יהודי צפון אפריקה (1.3% ביהודי מרוקו, 2.7% ביהודי תוניס ו-3.6% ביהודי לוב) בהשוואה לריכוזם בגנום הברברי המיטוכונדריאלי (20%-25%) והקשר הגנטי בין יהודי ארצות אלה לבין יהודי אשכנז החליש טענה זו משמעותית.

שני מחקרים רחבי-היקף שהתפרסמו ביוני 2010 דיווחו על מידה גבוהה של דמיון תורשתי בין קהילות יהודיות מארצות שונות באירופה, באסיה, באפריקה וחצי האי ערב. ממצאים אלה תומכים בסברה כי מידת ההתבוללות של יהודים עם לא-יהודים הייתה משנית למדי בהשוואה לקשרי החיתון בין יהודים לבין עצמם, בתוך הקהילה ועם קהילות יהודיות מארצות אחרות. באחד המחקרים נטען עוד, כי כתוצאה מקשרי חיתון חוזרים ונשנים בין אותן שושלות יהודיות, מידת הדמיון התורשתי בין שני יהודים זרים זה לזה דומה לזו של שני בני דודים מדרגה חמישית באוכלוסייה שאינה מתחתנת בתוך המשפחה. מידה גבוהה במיוחד של דמיון תורשתי בין בני הקהילה נמדדה בקרב יהודים מאיראן ומעיראק, קהילות שנפרדו מיהדות אירופה ומיהדות סוריה לפני כ־100–150 דורות. לאור זאת הציעו החוקרים כי גיורים המוניים בתקופה ההלניסטית והרומית של ארץ ישראל הביאו לשינוי משמעותי במטען התורשתי של ששת מיליון היהודים שחיו בתחומי הקיסרות הרומית.

באפריל 2011 דווח במחקר שנערך על ידי פרופ' דייוויד רייך והדוקטורנטית פרייה מורג'אני מאוניברסיטת הרווארד בשיטה שונה ממחקרים גנטיים אחרים: במקום מחקר על כרומוזום Y או mtDNA נעשתה בדיקה של השתנות נוקליאוטיד בודד בגנום כולו על יהודים מתפוצות שונות ו-15 אוכלוסיות מאפריקה שמדרום לסהרה כי 3% עד 5% מיהודי העולם המודרניים (אשכנזים, מזרחיים וספרדים) נושאים גנים שמקורם באוכלוסיות אפריקאיות שמדרום לסהרה. זמן הופעתם של הגנים האלה בתוך הגנום היהודי הוא מלפני 72 דורות שהם לפני כ-2000 שנה, דהיינו בתקופה ההלניסטית, עם זאת אין הסבר ודאי לקשרי החיתון הללו בין אוכלוסיות יהודיות לבין כאלה שמוצאם באפריקה השחורה בתקופה הזו. המחקר מצא כי ממוצע הימצאותם של גנים תת-סהריים בכל רחבי המזרח התיכון משתנה עם המיקום הגאוגרפי עד דרום אירופה (מתמעט ככל שעולים צפונה), אך מקורו בתקופות מאוחרות לתקופה ההלניסטית. בקרב אוכלוסיות בלבנט ובמזרח הים התיכון (סוריה, לבנון, ישראל, ירדן והרשות הפלסטינית) הממוצע עומד על בין 4% ל-15%, שזמן כניסתם לגנום של האוכלוסיות הלא-יהודיות שנדגמו תוארך לזמן שלפני 32 דורות כלומר בזמני קרבה למצרים ולימי הביניים, ואילו בקרב אוכלוסיות בדרום-אירופה הממוצע הוא 1% עד 3% שמקורם לפני 55 דורות דהיינו סוף ימי התקופה הרומית וזמן הכיבוש הערבי - החוקרים מסיקים שהקשר בין אפריקה לאזורנו התקיים באופן בלתי פוסק באלפי השנים האחרונות באמצעות סחר בעבדים שהגיעו לערי החוף.

ב-8 באוקטובר 2013 פורסם בכתב העת המקוון "נייצ'ור קומיוניקיישנס ג'ורנל" מחקר גנטי בנושא "מוצאם המיטוכונדרי של יהודי אשכנז" שנערך על ידי מרטין ריצ'רדס מאוניברסיטת לידס שבבריטניה יחד עם חוקרים נוספים. לפי המחקר, בעוד שמחקרים גנטיים הובילו לקבלה רחבה של ההשערה שמוצא השושלות הגנטיות העיקריות שנמצאו אצל יהודי אשכנז, המהווים את רובו של העם היהודי, הוא בלבנט, הרי שניתוח מפורט יותר מעלה שרק מוצא הגברים שייסדו את הקהילות הוא במזרח התיכון, ואילו הגנום המיטוכונדריאלי, שמקורו באמהות הקדומות, הוא כ-80% ממקור אירופאי בן כ-10,000 עד 20,000 שנה, כ-8% מזרח תיכוני והשאר ממוצא אינו ברור. לפי המחקר, הגל הגדול הראשון של היטמעות נשים מקומיות ביהדות אשכנז אירע ככל הנראה לפני כאלפיים שנה באיטליה, עם אירועים מאוחרים יותר שאירעו במערב אירופה ובמרכזה. לדברי ריצ'רדס התרומה הניכרת ביותר ליהודי אשכנז מגיעה מצפון איטלקים, מה שלדעתו מעיד על כך שמוצא יהודי אשכנז הוא ביהדות רומא העתיקה. על המחקר כולו מתח ביקורת הגנטיקאי הישראלי הבכיר דורון בהר מבית החולים רמב"ם שערך מחקר על יהודי אשכנז ב-2006, והגיע למסקנות אחרות, בריאיון ל"ניו יורק טיימס" טען בהר שאת טענותיו שיפריכו את תוצאות מחקרו של ריצ'רדס יחווה קודם במאמר אקדמי ורק אחר כך יוציא הודעה לתקשורת.

מחקר משנת 2014, מצא כי בקרב יהודים אשכנזים, קיימת שכיחות גבוהה של גנים מיטוכונדריאלים (המועברים מאם לבתה) מקבוצת הפלוגרופ K, המעידים למעשה על מוצא קדום מהמזרח התיכון. המחקר סתר למעשה את תוצאות מחקרו של ריצ'רדס משנת 2013, שטען כי הנשים האשכנזיות הראשונות היו אירופאיות במוצאן.

מחקרים אלו ואחרים תומכים בתפיסה המסורתית, שלפיה קהילות היהודים בעולם מקורן באוכלוסיות ישראליות קדומות שהוגלו. בעיתונות מצוטטים מחקרים כעין אלה כהפרכה לתאוריות שלפיהן רבים מיהודי העולם מקורם בגויים שקיבלו על עצמם את היהדות בתהליך של גיור המוני, כמו במקרה הידוע של הכוזרים. אף כי ייתכן שקבוצות כמו הכוזרים התבוללו בקבוצות יהודיות שונות – במקרה של הכוזרים, ביהדות אשכנז – השפעתם על המטען התורשתי הזכרי של נבדקים אשכנזיים כיום נמוכה למדי. נטען כי עצם קיומה של אסמכתא מדעית לדמיון תורשתי לעם ישראל השפיע על גיבוש זהותם של בני שבט הלמבה ושל קהילת בני ישראל בהודו, כמו גם על הגדרתם העצמית למול שכניהם.

דמוגרפיה יהודית

פרק זה דורש שכתוב. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולשכתב אותו. הסיבה לכך: כתיבה חובבנית.

נדידות במהלך ההיסטוריה

• החל מהמאה ה-13 לפנה"ס, תקופת הברזל הראשונה, אכלסה קבוצה אתנית חדשה – שבטי ישראל - את אזור ההר והגליל בארץ כנען, לימים: ממלכת יהודה וממלכת ישראל.
• בשנים 722–734 לפנה"ס נכבשה ממלכת ישראל על ידי צבא האימפריה האשורית החדשה, חלק מתושביה הוגלו ממנה לפרובינציות אשוריות בצפון מסופוטמיה, כשחלק מהנותרים נטמעים בממלכה השכנה, ממלכת יהודה.
• בשנת 586 לפנה"ס נכבשה ממלכת יהודה בידי צבא האימפריה הנאו-בבלית, אשר הגלתה חלק מהאוכלוסייה לבבל.
• עם נפילת בבל בידי הממלכה האחמנית-הפרסית, ועם עליית כורש לשלטון, ניתנה ליהודים אוטונומיה בארץ ישראל שנקראה פחוות יהודה. בעקבות כך שבה קבוצה מהגולים מבבל לארץ ישראל (יהודה באותם ימים) והוקם בית המקדש השני.
• בתקופות ההלניזם היווני והרומי התקיימה תנועה גדולה של יהודים באימפריה. עקב חיכוך עמם רבו תופעות הגיור ופנייה למסורת פסודו-יהודית של קבוצות ובודדים ברחבי האימפריה - אלו היו ליהודים הלניסטים (מתייוונים).
• בשנת 70 לספירה, בשנת 117 לספירה ולאחר מכן בשנת 135 לספירה, עם כישלון המרד הגדול, מרד בר כוכבא ומרד התפוצות. בעקבות מרידות אלו הוגלו יהודים רבים או שנמכרו לעבדות ברחבי האימפריה הרומית, הם הובלו לארצות שונות (חלקם אף יושב בידי הרומאים בארצות צפון אפריקה - ככל הנראה, ראשיתה של חלק יהדות צפון אפריקה (במצרים ולוב כבר היו קהילות רבות וגדולות)^{[דרוש מקור]}), והתפזרו ברחבי היבשות במקומות שבהם הרגישו חופשיים כדי לקיים את פולחנם (למשל האימפריה הפרתית ופרס הסאסאנית). עם זאת, נשאר בארץ ישראל ריכוז יהודי גדול במשך מאות שנים אחרי חורבן בית המקדש, עד שהתדלדל בימי הביניים. במשך תקופה זו עבר המרכז היהודי העולמי לבבל, ובהדרגה התפזר לתפוצות שונות, כמו צרפת ("אשכנז") חצי האי האיברי ("ספרד"), מאוחר יותר לפולין, ובהמשך גם לארצות הברית.
• גירוש ספרד - גירושם של יהודי ספרד בהוראת מלך ספרד פרננדו השני מלך ארגון ואשתו איזבלה הראשונה מקסטיליה בשנת 1492 משטחי הממלכה לאחר כיבושה של ספרד המורית בידי מלכות ספרד הנוצרית, לאחר גירוש זה גורשו גם יהודי פורטוגל משטחי מדינתם. גירושים אלה גרמו להגירת המוני יהודים (יש הטוענים כ-200,000 איש) לארצות צפון אפריקה, לבולגריה, לצרפת, לאיטליה, לגרמניה, ללבנט (בין היתר גם לשטחי האימפריה העות'מאנית), לארצות השפלה, לבריטניה ואף ל"עולם החדש" שהתגלה בשנת הגירוש. הגירוש נומק על ידי מנהיג האינקוויזיציה תומאס דה טורקמדה בכך שעזיבת היהודים תביא להיטמעותם הסופית של היהודים שהתנצרו בחברה הספרדית.
• במשך כל השנים הללו נשאר גרעין קטן של יישוב יהודי בארץ ישראל, שידע עליות ומורדות. בעת החדשה החלה עלייה המונית של יהודים ארצה, בעיקר בעקבות יסוד הציונות. עלייה זו הביאה להקמת מדינת ישראל בעתיד.

דמוגרפיה יהודית במאות האחרונות

גודלה של האוכלוסייה היהודית לתפוצותיה השונות השתנה לאורך המאות, וככל אומה נלוו לה תקופות של שגשוג ופריחה, למול תקופות של שפל והכחדה. כמו כן את צאצאיה האתניים של ממלכות יהודה וישראל המקוריות לא ניתן להעריך כיום, ונושא זה נחקר בכלים גנטיים, אולם קיימות הערכות חלופיות. לפי אחת ההערכות הכוללת את כל מי שמחשיב עצמו כיהודי בין אם הוא נחשב ליהודי על פי ההלכה ובין אם לא, (מלבד האוכלוסייה היהודית בישראל שכלולה כולה), אבל לא את אלה שאינם רואים עצמם כיהודים בין אם הם יהודים על פי ההלכה ובין אם לא, מספר היהודים הכולל ברחבי העולם עומד על בין 12 ל-14 מיליון. לפי הסוכנות היהודית, נכון לשנת 2007 ישנם 13.2 מיליון יהודים ברחבי העולם, מתוכם 5.4 מיליון יהודים (40.9%) חיים בישראל, 5.3 מיליון יהודים (40.2%) חיים בארצות הברית, והיתר מפוזרים בקהילות שונות ברחבי העולם. כיום יהודים כוללים כמעט רבע אחוז (0.227) מכלל אוכלוסיית העולם. אף על פי כן, קשה לאמוד את המספר המדויק הכולל של היהודים ברחבי העולם. בנוסף לגורם ההלכתי, קיימים גם גורמים פוליטיים, קרבה לדת, וזיהוי של קרבה משפחתית לעם היהודי שנכללים כאשר מנסים להגדיר מיהו יהודי. אם לוקחים בחשבון זיקות שונות אלה ליהדות, מספר היהודים ברחבי העולם גדול יותר.

על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מספר היהודים במאות האחרונות:

שנה	סך הכל יהודים בעולם (אלפים)	מתוכם בארץ ישראל (אלפים)	מתוכם בארץ ישראל (אחוזים)
1882	7,800	24	0
1900	10,600	50	1
1914	13,500	85	1
1916-1918	13,800	56	0
23.10.1922	14,400	84	1
1925	14,800	136	1
18.11.1931	15,700	175	1
1939	16,600	449	3
15.5.1948	11,500	650	6
1955	11,800	1,590	13
1970	12,630	2,582	20
1975	12,740	2,959	23
1980	12,840	3,283	26
1985	12,870	3,517	27
1990	12,886	3,947	31
1995	13,164	4,522	34
2000	13,212	4,955	38
2005	13,538	5,314	39
2010	13,925	5,803	42
2011	14,011	5,901	42
2012	14,119	6,000	42
2013	14,215	6,104	43
2014	14,312	6,219	43
2015	14,410	6,335	44
2016	14,507	6,446	44
2017	14,606	6,558	45

דמוגרפיה יהודית בימינו

קטע זה אינו מעודכן, ומאז העריכה האחרונה של הערך אירעו מאורעות הדורשים את עדכונו.

לפני מלחמת העולם השנייה מספר היהודים עמד על כ-16.6 מיליון. לאחר השואה והקמת מדינת ישראל מנה מספרם כ-11.5 מיליון. על פי נתוני הוועד היהודי-האמריקאי משנת 2019, חיו בעולם כולו כ-14.7 מיליון יהודים, לפי ההתפלגות הבאה:

• ישראל - 6,841,000
• צפון אמריקה - 6,092,000
• אירופה 1,340,200
• דרום אמריקה ומרכז אמריקה -378,000
• אוקיאניה - 125,600
• אפריקה - 72,000
• אסיה (מלבד ישראל) - 34,100

אולם יש הבדל בין גורמים שונים המערכים את מספר היהודים בעולם. על פי רוב אין מספרים המבוססים על סקר מקיף וכן ישנה מחלוקת באשר להגדרת מיהו יהודי. לפיכך אפשר למצוא הערכות הנעות בין 12 מיליון ו-17 מיליון. בנוסף יש מחלוקת בין החוקרים לגבי המגמות הדמוגרפיות של אוכלוסיית היהודים בעולם. מצד אחד אין ספק שאוכלוסיית היהודים במדינת ישראל היא במגמת עליה בעוד שזו שבחו"ל היא במגמת ירידה. אולם גם כאן יש מחלוקת בין החוקרים (וראו את ההפניות בסוף המאמר).

התבוללות

ערך מורחב – התבוללות

התבוללות בקרב יהודים הייתה קיימת בכל התקופות, בין אם מבחירה חופשית ובין אם מאינוס. ישנן קהילות יהודיות, כמו יהודי קאיפנג, שנעלמו לחלוטין במהלך ההיסטוריה. הופעת תנועת ההשכלה בקרב היהודים במאה ה-18 ומתן האמנציפציה ליהודים במאה ה-19 באמריקה ובאירופה האיצו את תהליך ההתבוללות. רבים מהיהודים התערו בתרבות חילונית ופסקו מלהתערות בקהילות היהודיות. כיום, בארצות הברית ובבריטניה, כמחצית ואף יותר מן הנישואים של היהודים הם נישואי תערובת, וכתוצאה מכך שיעור היהודים הולך וקטן מדי שנה. בצרפת, כשליש מנישואי היהודים הם נישואי תערובת.

אירועים בעלי השפעה דמוגרפית

בהשקפה אליטיסטית ראתה עצמה היהדות, מאז ומעולם, כ"חוד החנית" של האנושות: "ממלכת כהנים וגוי קדוש", בניגוד לנצרות שרואה עצמה כדת אוניברסלית, ובהתאם השקיעה מאמצים בניצור אוכלוסיות גדולות (בין אם בשכנוע או בכוח), וכן בניגוד לאסלאם שיצר תנאים נוחים להתאסלמות ולעיתים באמצעות שימוש בכוח, היהדות מנגד, ערמה בדרך כלל קשיים בפני המתדפקים על דלתותיה (ראו את הפרק גיור). כך למשל בכל המקרא לא ניתן למצוא מצווה לגייר עמים שכנים ובמיוחד לא משבעת עמי כנען, בהם יש להילחם מלחמת חורמה. היהדות התלמודית קובעת הליך מורכב יחסית של גיור ודורשת קיום מספר רב של מצוות מעשיות.

בנסיבות אלה, המקור העיקרי לגידול במספר היהודים הוא ריבוי טבעי. בתולדות היהודים בולטים אירועים אחדים שגרמו לצמצום מספר היהודים בעולם:

1. שתי מרידות כושלות באימפריה הרומית שאירעו ביהודה במאה ה-1 ובמאה ה-2 לספירה החלישו מאוד את החברה היהודית. אמנם אחרי המרד הראשון, המרד הגדול הייתה התאוששות, אולם כישלון המרד השני, מרד בר כוכבא גרם לנזקים בלתי הפיכים לחוסנה הארגוני והכלכלי של החברה היהודית בארץ ישראל.
2. המרכז היהודי הגדול בבבל, שהיה מחוץ לשליטה רומית או נוצרית, נכבש במאה ה-8 בידי הערבים המוסלמים, יחד עם חלקים נרחבים אחרים במזרח התיכון ובצפון אפריקה. המוסלמים לא רדפו את היהודים בתקופה זו, אולם האסלאם הפך בהדרגה לדת הדומיננטית של האזור, והיווה אלטרנטיבה ליהדות מבחינות רבות^{[דרושה הבהרה]}. לשם השוואה: גם מספר הזורואסטרים, שמרכזם היה אף הוא באזור זה, פחת בתקופה זו במידה רבה.
3. במהלך ההיסטוריה סבלו היהודים מרדיפות ואף ממעשי טבח המוניים. בימי הביניים באירופה המערבית שיאם היה בעת מסעי הצלב, כאשר הצלבנים, בדרך ל"שחרור" ארץ הקודש מידי המוסלמים פגעו בקהילות יהודיות. האחרון והגדול שבהם הוא השואה במהלך מלחמת העולם השנייה שבה נספו כ-6 מיליון יהודים, כשליש מן היהודים בעולם. רדיפה ידועה אחרת היא גירוש ספרד (ראו גם: אנטישמיות, עלילות דם ופוגרום).
4. המרת דת בכפייה. לעיתים אולצו יהודים להמיר את דתם בכפייה בגזרות שמד שונות. אחת התופעות הבולטות בהקשר זה הם האנוסים בימי הביניים שהוכרחו לקבל על עצמם את הדת הנוצרית בספרד, בפורטוגל, ובדרום אמריקה. כך, למשל, אירע ליהדות פורטוגל בשנת 1497. על היקפה הגדול של המרת הדת מעיד המחקר הגנטי שהתפרסם ב-2008, וממנו עולה כי ל-20% מתושבי חצי האי האיברי יש שורשים יהודיים
5. התבוללות של יהודים, כלומר עזיבתם בפועל את היהדות והיטמעותם בחברה בקרבה חיו. לעזיבת היהדות היו טעמים שונים במהלך ההיסטוריה, בדרך-כלל היו אלה טעמים חברתיים וכלכליים. ההתבוללות בדרך כלל הייתה ביחס ישר לליברליות והפתיחות של החברה הכללית כלפי היהודים. לקראת סוף המאה ה-18, בעקבות האמנציפציה ליהודים במערב אירופה (בעיקר בגרמניה) הגיעה ההתבוללות של היהודים בעמי אירופה לממדים גדולים.
6. נישואי תערובת - במקרה שאדם יהודי נישא לאישה לא-יהודייה, אין מחשיבים את צאצאיהם יהודים על פי ההלכה היהודית. לדעת הרב חיים אמסלם, מנהיג תנועת עם שלם וחבר הכנסת לשעבר מטעם מפלגת ש"ס ישנם בעולם כ-2.5 מיליון אנשים (נכון לראשית שנת 2010) שאביהם יהודי ואילו אימם היא לא יהודייה אשר לא נחשבים ליהודים, כך הוא טוען בספרו "זרע ישראל".

אולם שרידתו של העם היהודי עוררה תמיד התייחסות בקרב הוגים רבים. הסופר מארק טוויין כתב על כך:

אם הסטטיסטיקה מדויקת, הרי שהיהודים הם רק אחוז אחד של הגזע האנושי. כוכב קטן מהבהב, עכור ועלוב, האובד בזוהר שביל החלב. הגיוני שכמעט ולא היה צריך לשמוע אודות היהודי - אבל שומעים ותמיד שמעו עליו. הוא זוהר ככוכב לכת בשמיים לא פחות מן המעצמות הגדולות. חשיבותו המסחרית מרקיעה שחקים בחוסר כל יחס למספרו באוכלוסייה הכללית. תרומתו לרשימת הכבוד של אישים בספרות, מדע, אומנות, מוזיקה, כלכלה, רפואה ומדעי הרוח חורגת מכל קנה מידה. הוא ידע להילחם על נפשו, בכל הדורות, גם כאשר ידיו כפותות לאחור. מותר לו להתהדר בכך. המצרים, הבבלים והפרסים קמו בזמנם, מילאו את שמינו ככוכבי שביט עד שזיוום דעך ונמוג לחלוטין; בעקבותיהם באו היוונים והרומאים ברעמים כבירים עד שנשתתקו ונעלמו; עמים אחרים זינקו והחזיקו בלפיד הגדול עד שֶכָּבה, וכיום הם יושבים בחשכה תחת השמש. היהודי ראה את כולם, ניצח את כולם ועוד איננו מראה סימני התדרדרות, גם לא תופעות של זיקנה, לא תשישות ולא אובדן תנופה. ערנותו לא כהתה וחכמתו לא פגה. כל הברואים חדלים פרט ליהודי, כל עוצמה כורעת רק שלו שרירה וקיימת. מהו סוד חיי הנצח?

— מאמרו של טוויין, "בנושא היהודים"

ראו גם

• יהדות
• מיהו יהודי
• היסטוריה של היהודים
• שפות יהודיות
• יהדות התפוצות
• אנטישמיות
• הגניוס היהודי
• רשימת ערכים העוסקים ביהדות התפוצות
• יהודים במשחקים האולימפיים

לקריאה נוספת

• אלי בר-נביא (עורך), תולדות עם ישראל מימי האבות עד ימינו, תל אביב: הוצאת ידיעות אחרונות, 1994. (הספר בקטלוג ULI)
• אביתר פריזל, אטלס כרטא לתולדות עם ישראל בזמן החדש. (הספר בקטלוג ULI)
• אליעזר בן-רפאל, אבי בראלי, מאיר חזן, עופר שיף (עורכים), היהודים בהווה: כינוס ופיזור - בהוקרה ליוסף גורני, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, תש"ע 2009 (הספר בקטלוג ULI).

קישורים חיצוניים

• אקונומיסט, ערב תשע"ג, יהדות העולם משגשגת, באתר הארץ, 16 בספטמבר 2012
• המכון למדיניות העם יהודי
• רפאל ינקלביץ, ‏היחס בין גודל האוכלוסייה היהודית לנוכרית בארץ-ישראל בתקופת המשנה והתלמוד, קתדרה 61, ספטמבר 1991, עמ' 175-156
• Who is a Jew?, The Economist, January 11th 2014 (באנגלית)
• ירון דרוקמן, מספר היהודים בעולם עדיין נמוך מאשר לפני השואה, ידיעות אחרונות, 10 באוקטובר 2015
• מרדכי קפלן, על רקונסטרוקציה של מושג העם היהודי.
• עיונים: כתב עת לחקר ישראל, הוצאת מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
• יהודים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)