דף הבית
חדשות
אירועי שנת המאה
תהליכים ופרויקטים בשנת המאה
התל - אביבים
ביקור בעיר
 
תולדות הסטייל | נורית בת-יער 
 
 
השמש לא חדלה לזרוח באותו חורף שחון של 1956 בו נטשו לאה וארמין גוטליב את מפעל מעילי הגשם שלהם לטובת סטארט-אפ של בגדי-ים. את בדי הלסטקס חובקי הגזרה הראשונים, שהחמיאו יותר מבדי הכותנה שלבשו קודם לכן, רכשה האופנאית בתמורה שקיבלה ממכירת טבעת הנישואין שלה. טבעת שבהמשך החזירה את ההשקעה בה בכתר מלכות בגדי-הים העולמית.
 
נערה יפנית יפהפייה, סחלב נעוץ בשיערה, מפלרטטת מבעד לסוכך שמש אישי מעוטר. זו התמונה העולה על צג דמיוני לצליל המלה שמשייה. שכן, שמשיות הנייר היפניות הקסומות שימשו השראה והונצחו על לא מעט יצירות אמנות. על אף שליפן הן הגיעו מסין לפני כ-4,000 שנה – ממצאי אמנות ארכיאולוגיים מעידים על הימצאותן גם במצרים, יוון ואפילו בנינוה התנ"כית, זו שיונה הנביא צפה את חורבנה. מן הסתם, כבר מקדמת דנא חששו האנשים ממכת שמש.
 
כיום, כאשר איש לא זז ללא הסלולרי מהדור השלישי עם המצלמה המובנית, וכל אפצ'י מתועד ומופץ בפייסבוק, קצת קשה לדמיין ימים אשר בהם אנשים לא היו מודעים לצורך לתעד את היום החשוב ביותר בחייהם - טקס כלולותיהם.
 
לקראת שנת ה-60 למדינה ויום ההולדת המאה של תל-אביב-יפו, בשנה וחצי האחרונות החזירוני תחקירני וצוותי טלוויזיה, בזה אחר זה, לא רק לאלבום השורשים אלא גם לאלבומי הדוגמנות שלי. וכך, לאחר קרוב לשלושה עשורים שבמהלכם ניצבתי מאחורי המצלמה כעיתונאית וסטייליסטית של צילומי אופנה עבור "ידיעות אחרונות", חזרתי לימים בהם הוצבתי מול המצלמה.
 
נפעמת מפגישתה הראשונה עם הים הגדול בחברת אהבתה הראשונה: ארתור ("בוי") קאפל - הוקסמה קוקו שאנל לא רק ממחול הגלים והאווירה הרומנטית. גם חולצת הטריקו המפוספסת שעטו על החוף הדייגים המסוקסים דיברה אל חושיה האסתטיים.
 
עם צמתה המפוארת שהייתה מונחת בנון-שלנטיות על כתפה וחיוכה המלבב - אופירה ארז (לימים רעיית הנשיא יצחק נבון) לא נזקקה בצעירותה לסטייליסט צמוד כדי להיראות צברית טיפוסית. קומתה התמירה, חברותה ב"תנועה המאוחדת", החופשות שהיא ואחותה (לימים אשת הטלוויזיה) ורדינה ארז העבירו אצל ידידי הוריה בכפר ביל"ו הפכוה לכזאת מעצם הווייתם.
 
ברעמה בלונדינית הגולשת על כתפיה המרופדות-מורחבות של חליפה סקסית שהדגישה מותני צרעה - כך הונצחה לורן באקול אלילת האהבה המהפנטת, ובת-זוגו של המפרי בוגארט, בסרטי שנות ה-40 והפכה לאייקון של הידור הוליוודי המשלב זוהר עם עוצמה.
 
הדיבור על יריבות בין הבובלילים לפרידמנים שהתפתח בתוכנית הריאליטי "האח הגדול" לא זו בלבד שאבד עליו הכלח - הוא מתעלם מכך שרבים מילידי הארץ הינם פרי מיזוג הגלויות שהחלוקה על-פי מוצא זרה להם.
 
בשנות ה-30 רבות רצו להידמות לאלילות האהבה הקולנועיות ג'ין הארלו, מרלן דיטריך או גרטה גארבו. הגיעו דברים לידי כך שה"ווג" מצא לנכון למתן את הנטייה והזהיר את קוראותיו לא להסתחרר מהשפעת הוליווד ולטפח סגנון אישי במקום להפוך לחיקוי של כוכבות מסך הכסף. בהחלט אפשר היה להבין את מגזין האופנה.
 
חיוכה הקורן של היפהפייה הניבטת מאלבומה של מתנה בן-יוסף (ראו בצילום משמאל), הממוסגר בברדס גדילים תימני זהוב, מעיד יותר מאלף מילים כי לא כל התל אביביות המתינו להכרזתה, בשנות ה-20, של עורכת הווג עדנה וולמן צ'ייס, כי "הצגת המצח היא שערורייה" וכי "השיק מתחיל בקו הגבות". חלקן הצניעו את המצח כבר עשור קודם לכן, בשנותיה הראשונות ממש של העיר הלבנה. אמנם לא בכובעי פעמון קטנים סטייל אנג'לינה ג'ולי בסרט הטוונטיז "החלפה", אבל בהחלט בעקאל של כאפיה, בצעיף בדואי רקום, או בברדס תימני.
 
קראו להן "The Roaring Twenties", "שנות העשרים השואגות" וגם "השנים השיגעוניות". לשאגתן היה אחראי הבום הכלכלי בארצות הברית ובאירופה של אחרי מלחמת העולם הראשונה (בום שהתנפץ לרסיסים עם קריסת וול-סטריט ב-1929). העשור עמד בסימן ההתנתקות מסגנון החיים הויקטוריאני, הכניסה לעידן מודרני וההתפתחויות הטכנולוגיות המגוונות.
 

כמו כל קשר מורכב עד סוער, גם הרומן בין 100 השנים בין תל אביב לאופנה ידע רגעי שיא ושפל. המתיישבים הראשונים, בני העלייה השנייה, שעקבו אחר בשורות האופנה הבינלאומית בארצות מוצאם, היו קשובים גם כאן להלכי הרוח שנשבו מפריז או ממסך הכסף. מקורות המידע היו מגזינים זרים, תצוגות של אופנאיות כמו פנינה ריבה - שהציעה שמלות סאטן סקסיות בסגנון הוליוודי - ומדורי אופנה בעיתונים כמו "כלנוע" שייסד נחום איתין ב-1930.

 

אודות הכותב

נורית בת-יער היא נכדתו של אשר פולישוק, מראשוני תל אביב. במשך 26 שנה היתה עיתונאית האופנה של "ידיעות אחרונות". ספרה-האלבומי - "שכרון עיצובים - אמנות האופנה בישראל" - עתיד לראות אור במהלך שנת 2009.

בלוגים נוספים